עדות שקר — חומרת האיסור ודין עדים זוממים

איסור עדות שקר הוא מן החמורים שבתורה, ונמנה בעשרת הדיברות: 'לא תענה ברעך עד שקר'. עד המעיד שקר אינו רק עובר על איסור שקר רגיל, אלא פוגע ביסוד המשפט ועלול לגרום עוול גמור לחברו — לחייבו ממון שאינו חייב או להעניש את הנקי. חומרת הדבר מבוארת בתורה, ברמב"ם בהלכות עדות, ובשולחן ערוך חושן משפט.

חומרת האיסור

התורה הקפידה במיוחד על עדות שקר משום שכל מערכת המשפט נשענת על אמינות העדים. כאשר עד משקר, הוא הופך את כלי הבירור לכלי של עוול. לכן חכמים הפליגו בחומרת עוון זה והשוו אותו לעבירות החמורות שבתורה. בכלל האיסור:

• להעיד על דבר שלא ראה כאילו ראהו.
• להוסיף או לגרוע מן האמת כדי להטות את הדין.
• אף לשתוק ולהימנע מלהעיד כשיודע עדות לזכות חברו, יש בכך איסור לפי הכללים.

דין עדים זוממים

דין מיוחד קבעה התורה בעדים זוממים: שני עדים שהעידו עדות, ובאו שני עדים אחרים והעידו שהראשונים היו עמהם במקום אחר בשעת המעשה ('עמנו הייתם'), הרי הראשונים נעשים 'זוממים'. בית הדין מקבל את עדות העדים האחרונים ופוסל את הראשונים.

'כאשר זמם'

התורה ציוותה לעשות לעדים הזוממים 'כאשר זמם לעשות לאחיו'. כלומר, העונש המוטל עליהם הוא בדיוק מה שהם ביקשו לגרום לחברם בעדותם:

• אם זממו לחייב אדם ממון, משלמים הם את אותו ממון.
• אם זממו לחייב עונש גוף, מקבלים הם את העונש שביקשו להטיל, על פי הכללים.

יש בדין זה פרטים רבים ותנאים מדויקים, כגון מתי בדיוק נחשבים העדים זוממים ומתי אין דין 'כאשר זמם' חל, והכול מבואר בפוסקים בהרחבה.

ההבחנה בין 'הזמה' ל'הכחשה'

חשוב להבחין: 'הכחשה' היא כששני עדים אומרים שהמעשה לא קרה כפי שתיארו הראשונים — ואז שתי הכתות סותרות ואין מכריע. 'הזמה' היא כששני עדים מעידים על גוף העדים הראשונים שלא היו במקום כלל. רק בהזמה חל דין עדים זוממים, וזהו חידוש גדול של התורה. ההבחנה הזו עדינה ומסורה לבית דין.

תשובה על עדות שקר

מי שהעיד שקר חייב בתשובה גמורה, ובכלל זה השבת הנזק שגרם בעדותו ככל שהדבר אפשרי, וכן בקשת מחילה מן הנפגע. עד שיתקן את אשר עיוות, נחשב הוא רשע ופסול לעדות.

כל הנושא של עדות שקר ועדים זוממים מורכב ביותר, ויש בו פרטי דינים שאינם ניתנים להכרעה אלא בבית דין מוסמך. הדברים כאן נכתבו כדי לעורר את חומרת העניין, לא כהוראה מעשית.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.