עדות בשטר — נאמנות עדים החתומים על מסמך

לצד עדות בעל פה, מכירה ההלכה בעדות בכתב — שטר החתום בידי שני עדים. שטר כזה משמש ראיה בבית דין, והוא יסוד גדול בדיני ממונות, שכן רוב העסקאות והתחייבויות נעשות בכתב. דיני שטרות מבוארים בהרחבה בשולחן ערוך חושן משפט (סימן לט ואילך) ובדברי הראשונים.

כוחו של שטר

שטר החתום כדין בידי שני עדים כשרים מהווה ראיה חזקה. הכלל הוא ש'עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בבית דין'. כלומר, עצם החתימה על השטר נחשבת כאילו העדים כבר העידו ונחקרו, ולכן השטר עומד בפני עצמו אף ללא בירור נוסף בשעת הגבייה, בכפוף לקיום השטר.

קיום השטר

כאשר בעל דין מכחיש את אמיתות השטר, יש צורך ב'קיום השטר' — אישור שהחתימות אכן חתימות העדים. הקיום נעשה בכמה דרכים:

• על ידי העדים החתומים עצמם המעידים על חתימתם.
• על ידי השוואת החתימה לחתימה אחרת ידועה.
• על ידי עדים המכירים את חתימות החותמים.

לאחר שהשטר מקוים, הוא חוזר לכוחו המלא כראיה.

מודה בשטר שכתבו

אם הלווה עצמו מודה שהשטר אמיתי ושהוא חתום או נכתב כדין, אין צורך בקיום, שכן הודאת בעל דין מועילה. במצב כזה השטר גובה אף ללא בירור החתימות.

יתרון השטר — שעבוד נכסים

לשטר יש יתרון על פני הלוואה בעל פה: הלוואה בשטר משעבדת את נכסי הלווה, באופן שהמלווה יכול לגבות אף מנכסים שנמכרו לאחר ההלוואה, לפי הכללים. בהלוואה על פה, לעומת זאת, כוח הגבייה מוגבל יותר. הבדל זה הוא אחד הטעמים שכתיבת שטר חשובה בעסקאות.

פגמים בשטר

שטר שיש בו פגם — מחיקה במקום החשוב, חתימת עד פסול, או חשש זיוף — דינו נדון לגופו. הפוסקים פירטו אילו פגמים פוסלים את השטר ואילו אינם פוסלים, ומתי ניתן לקיים שטר פגום. כמו כן יש דינים מדויקים בכתיבת השטר עצמו — סדר השורות, מקום החתימה והתאריך — שנועדו למנוע זיוף.

שטר בזמננו

בזמננו, מסמכים משפטיים, הסכמים וחוזים מעלים שאלות הלכתיות בנוגע לתוקפם כ'שטר' לעניין ההלכה, ובנוגע ליחס בין דיני השטרות לבין מערכת המשפט הכללית. שאלות אלו מורכבות, ויש בהן דיון רחב בפוסקי זמננו. אין להסיק מסקנות מעשיות לגבי תוקף מסמך מסוים על סמך כללי שטרות בלבד.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.