סגולת שמירת הלשון — לרפואה ולאריכות ימים

אחת הסגולות הגדולות לחיים טובים ולאריכות ימים היא שמירת הלשון. מקורה בדברי דוד המלך בתהילים (לד, יג-יד): „מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב, נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה”. פסוק זה הוא היסוד לכל תורת שמירת הלשון, וממנו למדו חז״ל והחפץ חיים שהנזהר בלשונו זוכה לחיים ולרפואה.

דרשת חז״ל על הפסוק

הגמרא במסכת עבודה זרה (יט ע״ב) מביאה את הפסוק ומדגישה שדוד המלך מכריז ומזמין את מבקשי החיים לבוא וללמוד את הדרך: מי החפץ חיים — יִנצור לשונו. חז״ל למדו מכאן שהשומר את פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, שנאמר „שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ” (משלי כא, כג).

לשון הרע מזיקה בשלושה

אמרו חז״ל (ערכין טו ע״ב) שלשון הרע הורגת שלושה: את האומרו, את המקבלו, ואת מי שנאמר עליו. ולכן חמורה היא, שהיא כנגד גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים. מנגד, השומר לשונו ניצל מכל אלה, ובכך מאריך ימיו. וכן דרשו שהמצורע — „מוציא שם רע”, ונגעי הצרעת באים בעטיה של לשון הרע, ולכן שמירת הלשון היא סגולה לרפואה ולהינצל מנגעים.

תורת החפץ חיים

רבנו ישראל מאיר הכהן מראדין חיבר את ספריו „חפץ חיים” ו„שמירת הלשון” כדי לעורר את העם על חומר האיסור ומעלת השמירה. הוא מנה עשרות מצוות עשה ולא תעשה שאדם עובר עליהן בלשון הרע ורכילות, ובראשן „לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ”. אך עיקר ספרו לא בא רק להזהיר, אלא ללמד עד כמה השומר לשונו קונה לעצמו חיים ושלווה.

• אריכות ימים: „מי האיש החפץ חיים” — הנוצר לשונו זוכה לחיים ארוכים, שנאמר בהמשך „וּרְדֹף שָׁלוֹם”.
• רפואה והצלה מנגעים: כשם שהצרעת באה על לשון הרע, כך השמירה מסלקת את סיבת הנגע.
• שלום בית ושלום חברים: רוב המחלוקות והפירודים באים מדיבור אסור, והשומר לשונו מרבה שלום.
• קבלת תפילה: הפה הנקי מדיבור אסור הוא כלי ראוי לתפילה ולברכה.

עצות מעשיות לשמירת הלשון

החפץ חיים הציע דרכים מעשיות לקנות מידה זו:

• לקבוע לימוד קבוע בהלכות שמירת הלשון, ולו מעט בכל יום, שכן „לא המדרש עיקר אלא המעשה”, וידיעת ההלכה מונעת מכשול.
• להתבונן לפני הדיבור: האם הדבר אמת, האם הוא לתועלת, והאם מותר לאומרו.
• להימנע מלשמוע לשון הרע ולא רק מלדבר, שהמאזין אף הוא נענש.
• להרגיל את עצמו בשתיקה במקום ספק, ש„סייג לחכמה שתיקה”.
• לדבר בשבחו של הבורא, בדברי תורה ובעידוד הזולת — למלא את הפה בטוב.

הנהגה למעשה

רבים נוהגים לקבל על עצמם שמירת הלשון לזכות חולה או לישועה, שכן כוחה של מצוה זו גדול לעורר רחמי שמים. יש הלומדים בכל יום פרק ב„חפץ חיים” כסדר, ויש שמצטרפים ל„מחזור” לימוד יומי. הקבלה אינה צריכה להיות מוחלטת מיד, אלא בהדרגה — לקבוע זמן או תחום שבו נזהרים במיוחד, ולהרחיב משם.

סיכום

סגולת שמירת הלשון לרפואה ולאריכות ימים אינה מבוססת על קסם, אלא על הבטחת דוד המלך בתהילים ועל דברי חז״ל והחפץ חיים. הנוצר לשונו מרע ניצל מצרות, מרבה שלום, וזוכה לחיים ולרפואה. כל אדם יכול לקנות מידה יקרה זו בהדרגה, ולפתוח לעצמו שערי ברכה בכוח השתיקה והדיבור הנקי.