נטילת תרופות ושמירת הוראות הרופא

נטילת תרופות אינה עניין טכני בלבד, אלא יש בה צד הלכתי של ממש. מאחר שהתורה ציוותה 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', מוטל על האדם לטפל בגופו כראוי, ובכלל זה לנהוג נכון בנטילת תרופותיו ובשמירת הוראות הרופא.

שמירת הבריאות כמצווה

הרמב"ם בהלכות דעות ביסס שדאגת האדם לבריאות גופו היא חלק מעבודת השם, שכן אי אפשר להבין ולהשיג בחכמה כשהוא חולה. על כן המזניח את גופו ואינו נוטל את תרופותיו כראוי, או שמפסיק טיפול הנחוץ לו, יש בידו משום הזנחת השמירה שציוותה התורה.

• חובה ליטול תרופה הנצרכת לבריאות הגוף.
• אסור להזניח טיפול מתוך עצלות או חוסר אכפתיות.
• שמירת הגוף נכללת ב'ונשמרתם מאוד'.

אמון בהוראות הרופא

כלל גדול הוא שיש לשמוע להוראת הרופא הבקי במלאכתו. בענייני סכנה אמרו חכמים שאף נגד דברי החולה שומעים לרופא, ואף לכמה רופאים שמכריעים יחד. ובמקום שאומר הרופא הבקי שהדבר נצרך לרפואה, יש לשמוע לו אף כשהדבר כרוך בקושי, שכן הוא היודע במלאכתו.

עם זאת, אין האמון ברופא סותר את האמונה והתפילה. כתבו הספרים שיתפלל החולה שיכוון הרופא לרפואה נכונה, ושתועיל התרופה, שכן הרפואה היא מאת השם והרופא והתרופה שלוחיו.

זהירות מנטילה שלא כדין

כשם שאסור להזניח, כך אסור ליטול תרופות שלא לצורך או יתר על המידה, שכן יש בכך סכנה הפוכה. נטילת תרופות מעבר להוראה, או ערבוב תרופות שאין ראוי לערבן, עלולה לסכן את הגוף, ויש בה אף משום פגיעה ב'ונשמרתם'. על כן ייטול אדם תרופותיו לפי ההוראה הרפואית הנכונה, לא פחות ולא יותר.

תרופות הכרוכות בשאלות הלכתיות

יש תרופות שיש בנטילתן שאלות הלכתיות נוספות, כגון תרופות שיש בהן חשש מאכלות אסורות, או נטילתן בתעניות ובשבת. בעניין זה כללים מפורטים: בתרופות שאינן ראויות לאכילה כלל, יש בהן צד קולא, ובתרופות שטעמן ערב יש בהן צד חומרא. ובימי תענית ובשבת יש פרטים נוספים. וכל אלו צריכים בירור פרטני.

איזון בין בטחון להשתדלות

הנהגת האדם הנכונה היא לאחוז בשני הקצוות: להשתדל בכל אמצעי רפואי מותר ולשמור על הוראות הרופא בדקדוק, ובד בבד לבטוח בהשם ולהתפלל. מי שמסתמך על הבטחון לבדו ומזניח את הרפואה, אינו נוהג כשורה; ומי שתולה הכל ברופא ושוכח את הבורא, חסר לו ביסוד האמונה.

נטילת תרופות נכונה היא אפוא קיום מעשי של שמירת הגוף שציוותה התורה. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.