נזקי קרן — תם ומועד וחצי נזק

נזק "קרן" הוא כאשר הבהמה מזיקה מתוך כוונה להזיק — כגון נגיחה, נשיכה, בעיטה או רביצה על כלים דרך השחתה. בניגוד לשן ורגל שהם דרכה של הבהמה, נגיחה אינה אורחה הקבוע של הבהמה אלא מעשה משונה. משום כך קבעה התורה לקרן דין מיוחד, המבחין בין מצב התחלתי לבין מצב שבו כבר הוחזקה הבהמה כמזיקה.

שור תם — חצי נזק מגופו

"שור תם" הוא שור שעדיין לא הוחזק כנגחן. כאשר הוא נוגח, חייב בעליו לשלם רק "חצי נזק". יתרה מזו, התשלום הוא "מגופו" — דהיינו, גובים את החצי נזק מן השור עצמו, ואם שווי השור פחות מחצי הנזק, אין הניזק גובה יותר מערך השור. דין זה מבוסס על כך שהשור עדיין לא היה ידוע כמזיק, ולכן אחריות הבעלים מוגבלת.

שור מועד — נזק שלם מן העלייה

אם השור נגח שלוש פעמים, והבעלים הוזהר על כך, נעשה השור "מועד". מאותה שעה חייב הבעלים בנזק שלם, והתשלום הוא "מן העלייה" — כלומר מן הנכסים המעולים שבנכסי הבעלים, ולא רק מגוף השור. הסיבה: משהוחזק השור כנגחן, היה על הבעלים לשמרו ביתר זהירות, ומשלא עשה כן — אחריותו מלאה.

• שור תם — חצי נזק, נגבה מגוף השור בלבד.
• שור מועד — נזק שלם, נגבה ממיטב נכסי הבעלים.
• שלוש נגיחות והתראה — הם הקובעים את המעבר מתם למועד.

טעם חצי הנזק בתם

הראשונים נחלקו בהבנת חצי הנזק של שור תם. יש שביארו שזהו "קנס", שכן מן הדין היה הבעלים פטור (משום שאין דרך הבהמה לנגוח), והתורה קנסה אותו חצי. ויש שביארו שזהו "ממון" — תשלום נזק ממשי, אלא שהתורה הקלה בו משום שהמעשה אינו מצוי. לשאלה זו השלכות בכמה דינים, ביניהם דין מודה בקנס שפטור.

סוגי המועדות

מלבד מועד לנגיחה, יש בהמות ש"מועדות מתחילתן" לדברים מסוימים. למשל, יש בעלי חיים שדרכם להזיק באופן מסוים תמיד, ועליהם הבעלים חייב נזק שלם מיד. כן יש הבדל בין נגיחה למינה לבין נגיחה למין אחר, ובין ימי חול לימים מיוחדים שבהם השוורים מתקבצים. כל אלו פרטים מדויקים הנדונים בארוכה בגמרא ובפוסקים.

בין כוונה למקרה

יסוד דין קרן הוא ה"כוונה להזיק". כאשר הבהמה התכוונה להזיק, אף שאינה בעלת דעת כאדם, נחשב הדבר למעשה משונה המחייב בדין קרן. לעומת זאת נזק שנעשה דרך הילוך רגיל הוא רגל, ונזק שנעשה דרך אכילה והנאה הוא שן. הבחנה זו בין סוגי הנזק קובעת את שיעור התשלום ואת אופן הגבייה.

דיני קרן ממחישים כיצד התורה מדרגת את אחריות הבעלים לפי מידת הצפיות של הנזק: כל עוד הנזק אינו צפוי — אחריות מוגבלת; משהפך לצפוי — אחריות מלאה. הכרעה בשאלות של תם ומועד דורשת עדות, התראה ובירור מדויק של העובדות, ולכן בכל מקרה מעשי למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.