
הנדיב אינו מאבד דבר אלא מרוויח הכל. הנתינה ממלאת את הנפש בשמחה שאין הקמצנות יכולה להעניק לעולם.
יש המחזיקים את ידם סגורה, חוששים תמיד שמא יחסר להם. ויש הפותחים את ידם בנדיבות, נותנים בשמחה, ומגלים שדווקא הם המאושרים. הנדיבות אינה רק מצווה כלפי הזולת; היא קודם כל מתנה לנותן עצמו, המרחיבה את לבו וממלאת את נפשו אור.
הקמצן חי בכלא. הוא חושש תמיד שיחסר, ולכן אינו נהנה ממה שיש לו. כל הוצאה מכאיבה לו, וכל בקשה מאיימת עליו. הוא צובר ואוגר, אך אינו שמח. לעומתו, הנדיב חי בחירות. הוא יודע שהבורא הוא המפרנס, ושמה שנותן לא חסר לו אלא חוזר אליו בברכה.
חכמי המוסר לימדונו שהמעשים מעצבים את הלב. כשאדם נותן, גם אם בתחילה בקושי, לבו הולך ונפתח. הנתינה החיצונית בונה נדיבות פנימית. לכן עדיף לתת מעט פעמים רבות, מאשר הרבה פעם אחת: ריבוי מעשי הנתינה הוא שמרגיל את הנפש לנדיבות.
הנדיבות אינה רק בממון. אפשר להיות נדיב בזמן, להקדיש שעה לעזור לזקוק. אפשר להיות נדיב במילים, להעניק מחמאה ועידוד. אפשר להיות נדיב בסבלנות, להקשיב למי שזקוק לאוזן קשבת. כל אלו הם נתינה, וכולם מרחיבים את הלב.
הבורא ברא עולם של נתינה: השמש נותנת אור, הענן נותן גשם, האדמה נותנת פרי. כשאנו נותנים, אנו מצטרפים אל מחזור הברכה הגדול הזה. נתחיל אפוא לפתוח את ידנו ואת לבנו, ונגלה שככל שניתן, כך נתמלא יותר.
חיזוק
חיזוק
מידותהסבלנות היא אבן הפינה של בית רגוע — היכולת לעצור רגע לפני התגובה, ולתת מקום לזולת, היא סוד השלווה בין בני הזוג.
מערכת להתענג · 30.06.26 · 3 ד׳
מידותהכעס נחשב לאחת המידות המסוכנות ביותר לבית היהודי. הרמב״ם וחז״ל מלמדים מדוע יש להתרחק ממנו עד הקצה, וכיצד עושים זאת בפועל.
מערכת להתענג · 30.06.26 · 3 ד׳
מבזק
מבזק
מבזק
חיזוק
מבזק
מבזק