
אכילת המרור מזכירה את מרירות השעבוד במצרים. נסביר את מיני המרור הכשרים, השיעור, סדר הברכה והכורך זכר למקדש.
אוכלים מרור בליל הסדר זכר למה שמיררו המצרים את חיי אבותינו בעבודת פרך, שנאמר "וימררו את חייהם בעבודה קשה". בזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה אכילת המרור מצווה מן התורה יחד עם קרבן הפסח. בזמננו, שאין לנו קרבן פסח, אכילת המרור היא מדברי חכמים, אך נוהגים בה בכל פרטיה ודקדוקיה.
חכמים מנו כמה מיני ירקות הכשרים למרור, והעיקר שבהם הוא ה"חזרת" — שהיא לדעת רבים החסה. אף שטעם החסה אינו מר, הסבירו חכמים שדרך גידולה תחילה מתוקה ואחר כך מתקשה ומתמררת, וכך היה שעבוד מצרים: בתחילה בנחת ואחר כך בקושי. מינים נוספים שמנו הם עולשים, תמכא (חריין) ועוד.
הנוהגים בחזרת (חסה) צריכים לבדוק אותה היטב מחרקים, מפני שדרכה להיות נגועה, ויש להקפיד בבדיקתה כראוי או להשתמש בחסה הגדלה בפיקוח המונע נגיעות. הנוהגים בחריין יקפידו שלא יהיה חריף מדי באופן שיזיק. כל אחד ינהג כמנהג אבותיו באיזה מין לבחור.
השיעור הוא "כזית", ונחלקו הפוסקים בגודלו כפי שנחלקו במצה. אוכלים את המרור לאחר "מוציא מצה", ומברכים עליו ברכת "על אכילת מרור". טובלים את המרור בחרוסת לפני האכילה, ומנערים מעט מן החרוסת כדי שלא יתבטל טעם המרירות. את המרור אוכלים בלא הסבה, מפני שהוא זכר לעבדות ולא לחירות.
יש להקפיד לאכול את כל הכזית בתוך הזמן הראוי. מי שהמרור מזיק לבריאותו ישאל רב כיצד לנהוג, שכן אין מצווה לסכן את הבריאות, ויש דרכים להקל בשעת הצורך.
החרוסת היא תערובת המסמלת את הטיט שבו עבדו אבותינו, ויש בה גם זכר לתפוחים ולפירות אחרים הנזכרים בשיר השירים. נוהגים לעשותה מפירות ומתבלינים, וכל עדה לפי מנהגה: יש המוסיפים יין, יש תמרים, אגוזים, תפוחים, ותבלינים כקנמון וזנגביל. המנהג לטבול את המרור בחרוסת, ויש בכך גם תועלת לבטל ארס שיש בכמה ממיני המרור.
לאחר אכילת המצה והמרור בנפרד, עורכים את ה"כורך": כורכים מצה ומרור יחד ואוכלים אותם כאחד, זכר למה שהיה הלל הזקן עושה בזמן המקדש — שהיה כורך פסח, מצה ומרור ואוכלם יחד, לקיים מה שנאמר "על מצות ומרורים יאכלוהו".
בכורך אוכלים כזית מצה עם כזית מרור, ויש מקפידים על שיעורים אלו. את הכורך אוכלים בהסבה לפי רוב המנהגים. לפני אכילתו אומרים נוסח "זכר למקדש כהלל" כדי לבאר שאנו עושים זאת כזכר לעבודת בית המקדש. אין מברכים על הכורך ברכה מיוחדת, מפני שכבר בירכנו על המצה ועל המרור קודם לכן.
בעת אכילת המרור ראוי להתבונן במרירות הגלות והשעבוד, ולהודות לבורא שהוציאנו לחירות. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, והמרור הוא אחד הכלים המעוררים את הלב לזכור את גודל החסד שעשה עמנו בגאולתנו, ולצפות לגאולה השלמה.
הלכה
הלכה
פרשת שבועפרשת בא בקיצור: מכות ארבה וחושך, המצווה הראשונה "החודש הזה לכם", קרבן פסח ודם על המשקוף, מכת בכורות, יציאת מצרים, מצות ואיסור חמץ, "והגדת לבנך", פדיון בכור ותפילין — עם דברי רש״י.
מערכת להתענג · 06.10.26 · 8 ד׳
פרשת שבועפרשת וארא בקיצור: "וארא אל אברהם", ארבע לשונות של גאולה, "מקוצר רוח ומעבודה קשה", יוחסין משה ואהרן, המטה שבלע את המטות, ומכות דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין וברד — עם דברי רש״י.
מערכת להתענג · 06.10.26 · 8 ד׳
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק