
פרשת בא בקיצור: מכות ארבה וחושך, המצווה הראשונה "החודש הזה לכם", קרבן פסח ודם על המשקוף, מכת בכורות, יציאת מצרים, מצות ואיסור חמץ, "והגדת לבנך", פדיון בכור ותפילין — עם דברי רש״י.
פרשת בא (שמות פרק י׳ פסוק א׳ – פרק י״ג פסוק ט״ז) היא פרשת היציאה ממצרים. בה שלוש המכות האחרונות, המצווה הראשונה שניתנה לישראל כעם, דיני קרבן פסח, והלילה שבו יצאו ישראל לחירות.
"בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את ליבו... ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים". המכות אינן רק עונש — הן סיפור שעובר מדור לדור.
משה ואהרן הזהירו את פרעה, ועבדי פרעה אמרו לו: "הטרם תדע כי אבדה מצרים". פרעה הסכים לשלח רק את הגברים, ומשה השיב: "בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו". הארבה כיסה את עין כל הארץ ואכל את כל מה שהותיר הברד, ולב פרעה חזק.
"ויהי חושך אפלה בכל ארץ מצרים שלושת ימים. לא ראו איש את אחיו" — אך "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם". רש״י מביא שבימי החושך מתו רשעים שבישראל שלא רצו לצאת, כדי שלא יראו המצרים במפלתם. פרעה הציע לשלח את העם בלי הצאן והבקר, ומשה סירב: "לא תישאר פרסה".
עוד לפני היציאה ניתנה המצווה הראשונה לישראל כעם: "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" — מצוות קידוש החודש. רש״י בתחילת ספר בראשית מביא את דברי רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל.
בעשירי לחודש לוקח כל בית שה, ושוחטים אותו בארבעה עשר בין הערביים. נותנים מן הדם על שתי המזוזות ועל המשקוף, ואוכלים את הבשר בלילה — צלי אש, על מצות ומרורים. "וככה תאכלו אותו: מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם, ואכלתם אותו בחיפזון — פסח הוא לה׳". "וראיתי את הדם ופסחתי עליכם".
באותה פרשה נצטוו על חג המצות לדורות: שבעת ימים מצות תאכלו, ואיסור חמץ — "כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא".
"ויהי בחצי הלילה, וה׳ הכה כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה היושב על כיסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור". "ותהי צעקה גדולה במצרים, כי אין בית אשר אין שם מת". פרעה קם בלילה וקרא למשה ולאהרן: "קומו צאו מתוך עמי".
כשש מאות אלף רגלי הגברים, לבד מטף, יצאו מרעמסס סוכותה, "וגם ערב רב עלה איתם". בני ישראל שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, "וה׳ נתן את חן העם בעיני מצרים". את הבצק אפו עוגות מצות, "כי לא חמץ, כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה".
"ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים — שלושים שנה וארבע מאות שנה". רש״י מבאר שהחשבון הוא מברית בין הבתרים, ושנות הישיבה במצרים עצמה היו פחות מכך.
הפרשה מוסיפה את דיני הפסח: "כל בן נכר לא יאכל בו", וכל ערל לא יאכל בו. נצטוו על קדושת הבכור — "קדש לי כל בכור" — ועל מצוות סיפור יציאת מצרים: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר: בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים".
הפרשה מסתיימת בשתי פרשיות מתוך ארבע הפרשיות שבתפילין — "קדש" ו"והיה כי יביאך": "והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך, כי בחוזק יד הוציאנו ה׳ ממצרים".
"ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" — גם כשחושך מסביב, יהודי יכול להאיר את ביתו. והמצווה הראשונה — "החודש הזה לכם" — מלמדת שעם חופשי הוא עם שאדון לזמן שלו ומקדש אותו.
שלוש מתוך ארבע שאלות הבנים שבהגדה של פסח לקוחות מפרשת בא: "והיה כי יאמרו אליכם בניכם: מה העבודה הזאת לכם" — זו שאלת הרשע; "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור: מה זאת" — זו שאלת התם; ו"והגדת לבנך ביום ההוא" — לבן שאינו יודע לשאול. שאלת החכם לקוחה מספר דברים. התורה מלמדת שסיפור יציאת מצרים צריך להתאים לכל ילד — לפי דרכו.
רש״י מביא את דברי המכילתא: "ושמרתם את המצות" — אל תקרי "מצות" אלא "מצוות". כדרך שאין מחמיצים את המצה, כך אין מחמיצים את המצווה: אם באה מצווה לידך — עשה אותה מיד. הזריזות במצוות נלמדת מן הבצק שלא הספיק להחמיץ.
אחרי ציווי קרבן הפסח נאמר: "וילכו ויעשו בני ישראל, כאשר ציווה ה׳ את משה ואהרן — כן עשו". רש״י מבאר שהכתוב משבח אותם: גם ההליכה נחשבת להם, ולא החסירו דבר מכל מה שנצטוו. עם שעד אתמול היה משועבד, קם ועושה מצווה בשלמות.
הסיכום מיועד ללימוד ולהיכרות עם הפרשה; מומלץ ללמוד את הפרשה בפנים עם פירוש רש״י.
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק