פרשת וארא — סיכום הפרשה: ארבע לשונות של גאולה ושבע המכות הראשונות

פרשת וארא (שמות פרק ו׳ פסוק ב׳ – פרק ט׳ פסוק ל״ה) ממשיכה מיד אחרי שאלתו של משה "למה הרעותה לעם הזה". הקב״ה משיב בהבטחת גאולה, ומתחילות המכות שבהן נלמד פרעה — ונלמד העולם כולו — "כי אני ה׳".

"וארא אל אברהם"

"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי ה׳ לא נודעתי להם". רש״י מבאר: לא נודעתי להם במידת אמיתות שלי — שהבטחתי ולא קיימתי עדיין; ועתה הגיע הזמן לקיים את ההבטחה.

ארבע לשונות של גאולה

הקב״ה ציווה את משה לומר לבני ישראל: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם". בתלמוד הירושלמי (פסחים פרק י׳ הלכה א׳) מובא שכנגד ארבע לשונות אלו תיקנו חכמים ארבע כוסות בליל הסדר. ובהמשך: "והבאתי אתכם אל הארץ".

אך "ולא שמעו אל משה, מקוצר רוח ומעבודה קשה" — קשה לשמוע בשורה כשהנפש מעונה.

"הוא אהרן ומשה"

התורה מביאה את יחוס ראשי בתי האבות — ראובן, שמעון ולוי — עד משה ואהרן. "הוא אהרן ומשה... הם המדברים אל פרעה". רש״י מעיר שיש מקומות שהכתוב מקדים את אהרן למשה, ויש שמקדים את משה לאהרן — לומר ששקולים הם כאחד.

משה היה בן שמונים שנה, ואהרן בן שלוש ושמונים, בדברם אל פרעה.

המטה והתנין

אהרן השליך את מטהו לפני פרעה והיה לתנין. החרטומים עשו כן בלהטיהם, אך "ויבלע מטה אהרן את מטותם". ולב פרעה חזק.

שבע המכות הראשונות

• דם — מי היאור ומי כל מצרים נהפכו לדם, והדגה מתה. רש״י מבאר שאהרן היכה את היאור ולא משה, לפי שהגן היאור על משה כשהושלך לתוכו.
• צפרדע — הצפרדעים עלו וכיסו את ארץ מצרים, ונכנסו לבתים, למשכבות ולתנורים. פרעה ביקש שיעתירו לה׳, וקבע "למחר".
• כינים — עפר הארץ היה לכינים. גם כאן היכה אהרן, ורש״י מבאר: לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה, לפי שהגן עליו כשהרג את המצרי וטמנו בחול. החרטומים לא יכלו, ואמרו: "אצבע אלוקים היא".
• ערוב — ערב של חיות רעות. כאן הובדלה ארץ גושן: "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך". פרעה הציע: "לכו זבחו לאלוקיכם בארץ", ומשה סירב.
• דבר — מקנה מצרים מת, "וממקנה בני ישראל לא מת אחד".
• שחין — משה זרק פיח הכבשן השמיימה, והיה שחין פורח אבעבועות באדם ובבהמה, ואף החרטומים לא יכלו לעמוד לפני משה.
• ברד — ברד כבד מאוד, "ואש מתלקחת בתוך הברד". מי שירא את דבר ה׳ הניס את עבדיו ומקנהו אל הבתים. פרעה אמר: "ה׳ הצדיק, ואני ועמי הרשעים", אך כשחדל הברד — הוסיף לחטוא והכביד ליבו.

הכבדת הלב

לאורך המכות חוזר הביטוי "ויחזק לב פרעה". הרמב״ם (הלכות תשובה פרק ו׳) מבאר שפרעה חטא מעצמו תחילה, ונענש בכך שנמנעה ממנו התשובה. והפרשה מסתיימת: "ויחזק לב פרעה ולא שילח את בני ישראל, כאשר דיבר ה׳ ביד משה".

מסר לשבוע

"מקוצר רוח ומעבודה קשה" — לפעמים המצוקה מונעת מאיתנו לשמוע את הבשורה הטובה. הפרשה מלמדת שהגאולה מתקדמת שלב אחר שלב, גם כשעדיין לא רואים אותה, ושכל מכה הייתה עוד צעד אל "וידעתם כי אני ה׳".

הסיכום מיועד ללימוד ולהיכרות עם הפרשה; מומלץ ללמוד את הפרשה בפנים עם פירוש רש״י.