
פרשת וארא בקיצור: "וארא אל אברהם", ארבע לשונות של גאולה, "מקוצר רוח ומעבודה קשה", יוחסין משה ואהרן, המטה שבלע את המטות, ומכות דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין וברד — עם דברי רש״י.
פרשת וארא (שמות פרק ו׳ פסוק ב׳ – פרק ט׳ פסוק ל״ה) ממשיכה מיד אחרי שאלתו של משה "למה הרעותה לעם הזה". הקב״ה משיב בהבטחת גאולה, ומתחילות המכות שבהן נלמד פרעה — ונלמד העולם כולו — "כי אני ה׳".
"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי ה׳ לא נודעתי להם". רש״י מבאר: לא נודעתי להם במידת אמיתות שלי — שהבטחתי ולא קיימתי עדיין; ועתה הגיע הזמן לקיים את ההבטחה.
הקב״ה ציווה את משה לומר לבני ישראל: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם". בתלמוד הירושלמי (פסחים פרק י׳ הלכה א׳) מובא שכנגד ארבע לשונות אלו תיקנו חכמים ארבע כוסות בליל הסדר. ובהמשך: "והבאתי אתכם אל הארץ".
אך "ולא שמעו אל משה, מקוצר רוח ומעבודה קשה" — קשה לשמוע בשורה כשהנפש מעונה.
התורה מביאה את יחוס ראשי בתי האבות — ראובן, שמעון ולוי — עד משה ואהרן. "הוא אהרן ומשה... הם המדברים אל פרעה". רש״י מעיר שיש מקומות שהכתוב מקדים את אהרן למשה, ויש שמקדים את משה לאהרן — לומר ששקולים הם כאחד.
משה היה בן שמונים שנה, ואהרן בן שלוש ושמונים, בדברם אל פרעה.
אהרן השליך את מטהו לפני פרעה והיה לתנין. החרטומים עשו כן בלהטיהם, אך "ויבלע מטה אהרן את מטותם". ולב פרעה חזק.
לאורך המכות חוזר הביטוי "ויחזק לב פרעה". הרמב״ם (הלכות תשובה פרק ו׳) מבאר שפרעה חטא מעצמו תחילה, ונענש בכך שנמנעה ממנו התשובה. והפרשה מסתיימת: "ויחזק לב פרעה ולא שילח את בני ישראל, כאשר דיבר ה׳ ביד משה".
"מקוצר רוח ומעבודה קשה" — לפעמים המצוקה מונעת מאיתנו לשמוע את הבשורה הטובה. הפרשה מלמדת שהגאולה מתקדמת שלב אחר שלב, גם כשעדיין לא רואים אותה, ושכל מכה הייתה עוד צעד אל "וידעתם כי אני ה׳".
כשנצטווה משה לדבר שוב אל פרעה, השיב: "הן בני ישראל לא שמעו אליי, ואיך ישמעני פרעה, ואני ערל שפתיים". רש״י מעיר שזה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה: אם ישראל, שהבשורה לטובתם, לא שמעו — קל וחומר שפרעה לא ישמע. ובכל זאת, ה׳ שולח אותו שוב. השליחות אינה תלויה בהצלחה הנראית לעין.
"ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים" — בלשון יחיד. רש״י מביא את המדרש: צפרדע אחת הייתה, והיו מכים אותה, והיא מתזת נחילים נחילים. ככל שהמצרים נאבקו במכה — היא רק גדלה. ובגמרא (פסחים נ״ג ע״ב) מובא שחנניה, מישאל ועזריה למדו מן הצפרדעים, שנכנסו אפילו לתנורים הלוהטים לקיים את דבר ה׳, שראוי למסור את הנפש על קידוש השם — ונכנסו לכבשן האש.
לפני מכת הברד הזהיר ה׳ להכניס את המקנה הביתה. "הירא את דבר ה׳ מעבדי פרעה — הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים", ומי שלא שם ליבו — הותיר אותם בשדה. גם בתוך מצרים, היו מי שלמדו לירא את ה׳.
הסיכום מיועד ללימוד ולהיכרות עם הפרשה; מומלץ ללמוד את הפרשה בפנים עם פירוש רש״י.
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק