מציאות הבורא — העיקר הראשון מי"ג עיקרי האמונה

העיקר הראשון מתוך שלושה עשר עיקרי האמונה שמנה הרמב"ם הוא האמונה במציאות הבורא יתברך. זהו היסוד הראשון שעליו נשענת כל התורה כולה, ובלעדיו אין משמעות לשאר העיקרים. עיקר זה מבטא את ההכרה כי קיים מצוי ראשון אשר ממנו מתחייבת מציאות כל הנמצאים.

המצוי השלם

הרמב"ם פתח את ספרו 'משנה תורה' בהלכות יסודי התורה במילים שעניינן יסוד היסודות ועמוד החכמות: לידע שיש שם מצוי ראשון. כוונת הדברים שהבורא אינו רק קיים ככל הקיימים, אלא הוא המצוי האמיתי שכל המציאות תלויה בו. כל הברואים שבעולם — מן הגלגלים ועד הפרט הקטן ביותר — קיומם אינו עצמאי, אלא הם מקבלים את מציאותם ממקור אחד.

בלשון פילוסופית מבואר כי הבורא הוא 'מחויב המציאות', כלומר מציאותו נחוצה מעצם מהותו ואינה תלויה בשום סיבה חיצונית. לעומת זאת כל שאר הנמצאים הם 'אפשריי המציאות' — היה אפשר שיהיו והיה אפשר שלא יהיו, וקיומם נובע מרצון הבורא.

הבסיס לכל המצוות

עיקר זה אינו עניין מופשט בלבד, אלא בסיס מעשי לכל עבודת ה'. המצווה הראשונה מבין עשרת הדיברות פותחת בהכרה בה' אלוקינו. הכרה זו היא המקור לכל יחס של אדם אל בוראו: התפילה, קיום המצוות, היראה והאהבה — כולן יונקות מן ההבנה שיש מי שברא את העולם ומקיים אותו בכל רגע.

חשוב להדגיש כי האמונה במציאות הבורא איננה רק ידיעה שכלית קרה, אלא הכרה חיה המלווה את האדם. ככל שאדם מעמיק בה, היא הופכת לחלק ממהותו ומשפיעה על אורח חייו כולו.

בין אמונה לידיעה

בקרב חכמי ישראל לדורותיהם נדונה השאלה כיצד מגיע אדם להכרה במציאות הבורא. יש שהדגישו את דרך ההתבוננות בבריאה — בסדר המופלא של הטבע, בחכמה הגלומה בכל פרט — שמתוכה מתעוררת ההכרה במי שעומד מאחורי הכול. ויש שהדגישו את המסורת הנמסרת מדור לדור, החל ממעמד הר סיני שבו ראו אבותינו את גילוי השכינה.

• ההתבוננות בבריאה מעוררת התפעלות והכרה בחכמת הבורא.
• המסורת מאבות לבנים מעבירה את עדות הדורות.
• קיום המצוות בפועל מעמיק את הקשר החי אל הבורא.

שורש הענווה והביטחון

מן ההכרה במציאות הבורא נגזרות תכונות נפש חשובות. כשאדם יודע שיש מי שברא אותו ומשגיח עליו, הוא מגיע לידי ענווה — שכן הוא אינו מרכז העולם — ובד בבד לידי ביטחון, שכן יש מי שמנהיג את העולם בחסד. שתי תכונות אלו מאזנות את נפש האדם ומעניקות לחייו משמעות עמוקה.

העיקר הראשון הוא אפוא הפתח לכל מסע האמונה. הוא מלמד שהעולם אינו מקרי, שיש לו תכלית ומנהיג, ושהאדם חי בתוך מציאות בעלת משמעות. ככל שאדם מעמיק בעיקר זה, כך מתבהרת לו דרכו בעבודת ה'.

בעניינים מעשיים של עבודת ה' ואופן לימוד ענייני אמונה, למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.