מצוות שמחת חתן וכלה — חובת המשמחים

שמחת חתן וכלה אינה רק שמחתם הפרטית של בני הזוג, אלא מצווה המוטלת על הקהל ועל הקרובים. חכמים הפליגו מאוד במעלתה, ומנו אותה בכלל גמילות החסדים. הבנת גדר המצווה מסייעת להפנות את שמחת החתונה אל מקומה הראוי — שמחה של מצווה ולא הוללות בעלמא.

מעלת המצווה

חכמים שיבחו מאוד את מי שמשמח חתן וכלה, ואמרו דברים גדולים בשבח העוסקים בכך. השמחה הזו היא חלק מגמילות החסד שבין אדם לחברו, שכן בה אנו מטיבים עם הזוג הצעיר בראשית דרכו. יש שראו בשמחת חתן וכלה ביטוי לאחדות ולערבות ההדדית שבעם ישראל.

• השמחה נחשבת לגמילות חסד של ממש.
• הקהל שותף במצווה, ולא רק החתן והכלה.
• ראוי לבטל ממלאכה ואף מלימוד כדי לשמח חתן וכלה כראוי.

כיצד משמחים

דרכי השמחה רבות: בריקוד לפני החתן, בשירה, בדברי שבח ראויים, ובהבעת שמחה כנה. נהגו לרקוד לפני החתן ולשמחו, וכן להרבות בשירי קודש ובדברי תורה בסעודה. עיקר הדבר שתהיה השמחה אמיתית ונובעת מן הלב, ולא חיצונית בלבד.

שמירת גבולות הצניעות

אף ששמחת חתן וכלה גדולה היא, יש לשמרה בגבולות הצניעות והקדושה. הריקודים והשמחה צריכים להיעשות בנפרד, אנשים לעצמם, ולא בעירוב. כך נשמרת קדושת המעמד, והשמחה נשארת שמחה של מצווה. ההקפדה על כך אינה גורעת מן השמחה אלא מוסיפה לה רוממות ופנימיות.

• נהגו שהאנשים שמחים לעצמם בכבוד ובצניעות.
• יש להימנע מקלות ראש ומדברים שאינם הולמים מעמד של קדושה.
• השמחה ראויה שתהא מלווה בדברי תורה ובהודאה לה'.

שמחה אמיתית מול הוללות

חכמים הבחינו בין שמחה של מצווה לבין שמחה של הוללות. שמחת חתן וכלה ראויה שתהיה מכוונת לשם שמיים, מתוך הכרה שבני הזוג מקימים בית נאמן בישראל. כאשר השמחה נובעת ממקור זה, היא מעלה את כל הנוכחים ומחברת אותם אל ערכי הבית היהודי. שמחה ריקה מתוכן, לעומת זאת, אינה ממלאת את ייעוד המעמד.

השתתפות בשמחת חתן וכלה היא זכות גדולה והזדמנות לקיים מצווה יקרה. כל המוסיף בשמחה אמיתית ובכבוד, מוסיף בבניין הבית החדש ובאחדות ישראל. ראוי לכל אחד לראות בעצמו שותף לשמחה, ולתרום לה ממיטב כוחו וליבו.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.