מצוות ציצית

מצוות ציצית היא מן המצוות המלוות את היהודי לאורך כל היום, ואמרו חכמים ששקולה כנגד כל המצוות, שנאמר ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה׳״ (במדבר טו, לט). הציצית שעל כנפי הבגד היא תזכורת מתמדת לעבודת ה׳ ולריחוק מן החטא, ׳חותם המלך׳ על בגדיו של יהודי. במאמר זה נבאר את יסודות המצווה, כשרות החוטים, מי חייב בה, וכללי קיומה למעשה.

מקור המצווה ועניינה

נאמר בתורה ״וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם... וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם״ (במדבר טו, לח–לט). הראייה מביאה לזכירה, והזכירה לקיום המצוות ולריחוק מן החטא, שנאמר ״וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם״. אמרו חז״ל שהתכלת דומה לים, וים לרקיע, ורקיע לאבן ספיר, ואבן ספיר לכיסא הכבוד, וכך מעלה הציצית את מחשבת האדם אל שורש הכול (מנחות מג, ב; סוטה יז, א).

חובה ומצווה

מדין תורה חייב בציצית רק מי שלובש בגד בעל ארבע כנפות. לפיכך, כדי לזכות במצווה יקרה זו בכל שעה, נהגו ישראל ללבוש ׳טלית קטן׳ בעלת ארבע כנפות כל היום, ו׳טלית גדול׳ בשעת התפילה:

• טלית קטן — לובשים אותה מיד בבוקר, ומצווה שתהא עליו כל היום; ומעלה גדולה למי שאינו הולך ארבע אמות בלא ציצית.
• טלית גדול — נהגו הנשואים (ובכמה קהילות אף רווקים) להתעטף בה בשחרית לפני התפילה.

הברכה וזמנה

• על טלית גדול מברכים ״להתעטף בציצית״, ועל טלית קטן ״על מצות ציצית״ (ויש נוהגים לפטור את הקטן בברכת הגדול, וטוב שיהרהר בכך).
• זמן הברכה מ׳משיכיר׳ — משעה שיכול להבחין בין תכלת שבציצית ללבן שבה; קודם לכן פטור מן המצווה, שנאמר ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ״ (מנחות מג, א).
• הלובש טלית קטן קודם זמן זה — יברך עליה כשיגיע הזמן, או ימשמש בה ויברך.

כשרות הציצית

• מספר החוטים — ארבעה חוטים המושחלים ונכפלים לשמונה בכל כנף, קשורים בחמישה קשרים ובחוליות כרוכות ביניהם.
• לשמה — החוטים צריכים להיטוות ולהיעשות לשם מצוות ציצית.
• בגד בר חיוב — עשוי מצמר או פשתים לחיוב מן התורה; ובשאר בדים חייב מדרבנן לרוב הפוסקים, ונהגו לברך אף עליהם.
• שיעור הבגד וניקוב הכנף — צריך שיהיה בו שיעור להיקרא בגד, ושהחוטים יהיו במרחק הראוי מן הקצה ומן הצדדים.

הנהגות וכיבוד המצווה

• נוהגים לבדוק את חוטי הציצית קודם הברכה, שמא נפסק אחד מהם ונפסלה.
• נותנים את הטלית על הראש ומתעטף כדרך עטיפה (׳עטיפת ישמעאלים׳), ואחר כך מורידה על הכתפיים.
• נוהגים לאחוז את הציציות בשעת קריאת שמע, ובפרשת ״ויאמר״ מנשקן באמירת ״ציצית״ שלוש פעמים, לחיבוב המצווה.
• נוהגים כבוד בחוטים, ואין משתמשים בהם לתשמיש בזוי.

דין התכלת בזמן הזה

מן התורה יש בציצית חוט של תכלת (צמר צבוע בדם החלזון) עם חוטי הלבן, שנאמר ״וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת״ (במדבר טו, לח). משנגנז החלזון בגלות, נהגו רוב ישראל להטיל לבן בלבד, שהלבן והתכלת אינם מעכבים זה את זה (מנחות לח, א), וכל אחד מהם מצווה בפני עצמו. מי שאין לו תכלת יוצא ידי חובה בלבן, וכך נהגו כלל ישראל דורות רבים, וההולך בזה אחר מנהג רבותיו ופוסקי דורו.

ציצית שנפסקה ודין ׳כדי לקשור׳

• נפסקו כל החוטים בכנף אחת — פסולה, וצריך להטיל ציצית חדשה.
• נפסק חוט אחד — יש לזה דינים לפי מקום הפסק ולפי כמה נשתייר ממנו ״כדי לקשור״ ולענוב, ובמקום ספק ישאל.
• אין לברך על ציצית שספק אם היא כשרה, מפני חשש ברכה לבטלה, אלא יתקננה או יחליף בגד.

מי חייב וקטן בחינוך

מצות ציצית היא מצות עשה שהזמן גרמה, שכן הוקשה חיובה לראייה שביום (״וראיתם אתו״), ולכן הנשים פטורות ממנה מן הדין. אך כשלובש בגד בעל ארבע כנפות, מן הדין חייב אף מי שפטור מן ההשתדלות לקנותו. אב חייב לחנך את בנו הקטן שהגיע לגיל חינוך בלבישת ציצית ובברכתה, כדי שיתרגל במצווה. ואמרו חכמים שבזכות מצות ציצית ניצל אדם מן החטא, שהחוטים מזכירים לו את בוראו בשעת ניסיון, כמעשה המובא בגמרא (מנחות מד, א) בתלמיד שנשמרו לו ציציותיו והכו על פניו והצילוהו.

למעשה

ראוי לכל אדם להשתדל ללבוש טלית קטן כל היום, לבודקה בבוקר, ולברך בזמנה בכוונה לקיים מצוות בוראו. מי שנפסקו חוטיה — יתקנה או יחליפה, ולא ילבשנה בברכה עד שיהיה בטוח בכשרותה, מפני ספק ברכות. הקונה טלית יקפיד שתהיה טוויה לשמה ובהכשר מהימן.

סיכום

הציצית היא תזכורת חזותית מתמדת לזכור את מצוות ה׳ ולהתרחק מן החטא. ההקפדה על לבישתה, על כשרות חוטיה ועל הברכה בזמנה, מעניקה לאדם מצווה השקולה כנגד כל המצוות, המלווה אותו בכל שעות היום ומקשרת את מחשבתו אל כיסא הכבוד.