מצוות פאה: להשאיר קצה השדה לעניים

מצוות פאה היא מן המפורסמות שבמתנות העניים, ועניינה שבעל השדה מצווה להשאיר חלק מן התבואה במקצוע השדה בלא לקצור אותו, והוא ניתן לעניים. נאמר בתורה "לא תכלה פאת שדך לקצור", ומכאן שמה. דין זה נידון בפרוטרוט במסכת פאה ובדברי הרמב"ם בהלכות מתנות עניים, ונביא כאן את עיקריו.

שיעור הפאה

מן התורה אין לפאה שיעור קצוב, ואפילו השאיר שיבולת אחת יצא ידי חובת התורה. אולם חכמים נתנו שיעור מינימלי: אין פאה פחותה מאחד חלקי שישים מן השדה. שיעור זה הוא רף תחתון, ומצווה להוסיף על כך לפי גודל השדה, לפי מספר העניים ולפי כמות התבואה — שכל המוסיף משובח.

חשוב להבדיל: השיעור של אחד משישים נאמר בפאה, ואין הוא זהה לשיעורים אחרים שנקבעו בהלכה לעניינים אחרים. בפאה הוא בא לקבוע כמה לכל הפחות יש להשאיר לעניים.

היכן ומתי מניחים את הפאה

הפאה ניתנת בסוף השדה, וקבעו חכמים שמשאירים אותה בקצה האחרון של הקצירה ולא באמצע, כדי שיהיה הדבר ניכר וידעו העניים היכן חלקם. כמה טעמים נאמרו בדבר:

• כדי שלא יערים בעל הבית ויאמר לעני "כבר נתתי" באמצע השדה במקום נסתר.
• כדי שיוכלו העניים לבוא בזמן קבוע ולא יצטרכו לשמור על השדה כל היום.
• כדי שיהיה הדבר גלוי ולא יבואו לידי חשד וגזל.

בעל השדה אינו רשאי לקצור את כל שדהו ואחר כך לתת לעניים תבואה ממקום אחר במקום הפאה, אלא הפאה צריכה להישאר מחוברת בקרקע במקצוע השדה, והעניים באים וקוצרים אותה בעצמם.

באילו גידולים נוהגת הפאה

הפאה נוהגת בכמה תנאים שמנו חכמים. בכלל הדברים: הדבר צריך להיות אוכל, נשמר, גידולו מן הארץ, נלקט כאחד ומכניסים אותו לקיום. לפי כללים אלו:

• תבואה כגון חיטים ושעורים — חייבת בפאה.
• קטניות — חייבות בפאה.
• אילן הנותן פרי כגון גפן וזית — חייבים בפאה.
• דבר שאינו נשמר ואינו מתקיים, או שאין לקיטתו כאחת — יש בו פרטי דינים.

בכרם ובאילנות יש דינים נוספים השייכים לפרט ועוללות ולשכחה, אך עצם חובת הפאה נוהגת גם בהם בכפוף לתנאים.

פאה ניתנת לעניים בזכות

כמו שאר מתנות העניים, הפאה אינה נתונה לשיקול דעתו של בעל השדה למי ייתן. היא זכות העניים, וכל עני הבא ולוקט — זכה בה. בעל השדה אינו רשאי לסייע לעני אחד על חשבון חברו, ואסור לו ליטול מן הפאה לעצמו או לתיתה לעשיר.

הרמב"ם הדגיש שמתנות העניים ניתנו בקרקע, כדי שייטלן העני בכבודו ובכוחו, ולא יצטרך לעמוד ולבקש. בכך גילתה התורה כמה גדול כבוד העני בעיניה.

הפאה בזמן הזה

עיקר נתינת הפאה נוהג בארץ ישראל בתבואה ובאילן הנקצרים ונלקטים כדרך התורה. בזמן הזה, באופני החקלאות המודרניים, יש לברר את צורת קיום המצווה הלכה למעשה, ובמקומות שאין העניים מצויים נוהגים לעיתים להפריש את שווי המתנות ולתיתו לצדקה, אך אין זה פוטר לגמרי כאשר אפשר לקיים את המצווה כתיקנה.

הלימוד בהלכות פאה מגלה את עומק רגישותה של התורה: בעל השדה אינו מתבקש לרדוף אחר העני, אלא להניח לו את חלקו בקרקע, וכך מתקיימת נתינה שיש בה גם פרנסה וגם כבוד.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.