מצוות סיפור יציאת מצרים והגדה של פסח

מצוות והגדת לבנך

מצוות עשה מן התורה לספר ביציאת מצרים בליל הסדר, שנאמר "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר". מצווה זו אינה רק זכירה כללית של יציאת מצרים שאנו מצווים בה בכל יום, אלא חובה מיוחדת לספר באריכות, בדרך של שאלה ותשובה, ולהרחיב בניסים ובנפלאות שעשה הבורא לאבותינו. ככל שאדם מרבה לספר ביציאת מצרים — הרי זה משובח.

בלילה הזה דווקא

זמן המצווה הוא בלילה, בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, שנאמר "בעבור זה" — בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. לכן עיקר אמירת ההגדה היא לאחר הוצאת הקערה ולפני אכילת המצה והמרור, כשהדברים שעליהם מספרים מונחים על השולחן לעיני המסובים. אין יוצאים ידי החובה בסיפור שנעשה ביום או בזמן אחר.

מתחיל בגנות ומסיים בשבח

כלל גדול קבעו חכמים בסיפור: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח". כלומר, פותחים בתיאור השפלות והשעבוד — "עבדים היינו לפרעה במצרים", ויש המתחילים מ"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" — ומסיימים בשבח ובהודיה על הגאולה ועל קרבת הבורא אלינו. בכך ניכר גודל החסד, שמתוך השפלות הגדולה הגיענו לחירות ולמעלה רוחנית.

ארבעה בנים

ההגדה מלמדת כיצד לענות לארבעה סוגי בנים: חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול. לכל בן עונים לפי דרכו ולפי הבנתו. לחכם מבארים את כל הלכות הפסח עד דין האפיקומן; לרשע, המוציא את עצמו מן הכלל, עונים בלשון של תוכחה; לתם עונים בפשטות; ואת שאינו יודע לשאול — את פותח לו ומלמדו. מכאן יסוד גדול בחינוך: שאין מלמדים את כל הבנים בדרך אחת, אלא כל אחד לפי טבעו ויכולתו.

חובת השאלות

תקנו חכמים שהבן ישאל את "מה נשתנה", וכל מעשי תחילת הלילה — הטיבול, ההסבה, נטילת הידיים החריגה — נועדו לעורר את שאלת הילדים. אם אין בן, שואלת האשה, ואם אין, שואל אדם את חברו, ואפילו תלמיד חכם שלבדו — שואל את עצמו. עצם המבנה של שאלה ותשובה הוא חלק ממהות המצווה, מפני שהלימוד מתוך התעוררות וסקרנות נחקק בלב טוב יותר.

פסח מצה ומרור

אמר רבן גמליאל שכל מי שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו: פסח, מצה ומרור. צריך לבאר את טעם כל אחד: הפסח על שום שפסח הבורא על בתי אבותינו במצרים; המצה על שום שלא הספיק בצקם להחמיץ; והמרור על שום שמיררו המצרים את חיינו. אמירת טעמים אלו היא חלק חשוב מן ההגדה, ויש להבינם ולכוון בהם.

בכל דור ודור

יסוד עליון בהגדה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". אין הסיפור עניין היסטורי רחוק בלבד, אלא חובה לחוש שייכות אישית לגאולה, כאילו אנו עצמנו נגאלנו. מתוך הרגשה זו באה ההודיה וההלל. לכן לאחר הסיפור פותחים בשירה ובהלל לבורא, ומברכים ברכת "אשר גאלנו".

ראוי לכל אדם להכין את עצמו לליל הסדר: ללמוד את ההגדה מראש, להבין את פירוש המילים, ולהכין דברי תורה ורעיונות שיעוררו את בני הבית. כך תתקיים המצווה בשלמותה — לא כקריאה בעלמא, אלא כסיפור חי ומלא רגש, המעביר את אמונת ישראל ואת זכר הגאולה אל הדור הבא.