מצוות לקט: השיבולים הנופלות בשעת הקציר שייכות לעניים

מן התורה נצטווה בעל השדה להשאיר חלק מתבואת שדהו וכרמו לעניים, וזו אחת ממתנות העניים. מצוות לקט היא מן הראשונות שבהן, ועניינה השיבולים הנושרות מיד הקוצר בשעת הקצירה. שיבולים אלו אסורות בהנאה לבעל השדה, והן זכות גמורה לעניים. נושא זה נידון בהרחבה במסכת פאה ובדברי הרמב"ם בהלכות מתנות עניים, ואנו מביאים כאן את עיקרי הדברים.

מהו לקט מן התורה

נאמר בתורה "ולקט קצירך לא תלקט", ולמדו חכמים שכאשר נושרות שיבולים מיד הקוצר בעת הקצירה, אין בעל השדה רשאי לאוספן, אלא הן ניתנות לעניים. ההגדרה היסודית היא שמדובר בשיבולת או שתיים הנופלות בשעת מעשה הקצירה דרך הילוכו של הקוצר, ולא בנפילה הבאה מחמת סיבה חיצונית.

חכמים נתנו שיעור בדבר: הנושר אחת או שתיים בבת אחת הרי זה לקט ושייך לעניים, אך הנושר שלוש שיבולים יחד אינו בכלל לקט אלא נשאר לבעל הבית. הטעם הוא שכמות גדולה הנופלת יחד אינה דרך נשירה רגילה של קצירה.

אימתי השיבולים נחשבות לקט

כדי שהשיבולים ייחשבו לקט צריך שייפלו דרך הקצירה הרגילה. לכן קבעו חכמים מספר כללים:

• הנופל בשעת הקצירה מחמת הקוצר עצמו — הרי זה לקט לעניים.
• הנופל מחמת רוח חזקה או מחמת קוץ שנתחב ביד הקוצר — נחלקו בדבר, ויש שהקלו שאין זה לקט אלא של בעל הבית, משום שלא בא בדרך הקצירה הרגילה.
• מה שנשאר מחובר לקרקע ולא נקצר כלל אינו לקט, שכן לקט הוא דווקא מה שכבר נתלש ונפל.

עיקרון חשוב הוא שאין הלקט נעשה אלא בשעת הקצירה. אם בעל השדה כבר אסף את התבואה והעבירה לגורן, השיבולים שיתגלו אחר כך אינן לקט.

איסור ההנאה והגזל מן העני

השיבולים שזכו בהן העניים מן התורה — נחשבות כממונם הגמור. לפיכך בעל השדה העובר ונוטל את הלקט לעצמו עובר על מצוות לא תעשה, ויש בכך אף משום גזל העני. הרמב"ם הדגיש שמתנות העניים ניתנו לעניים בזכות ולא בחסד, ואין לבעל השדה רשות לבחור למי ייתן או למנוע מן העניים את חלקם הקצוב.

כיוצא בזה, אסור לבעל השדה לסייע לעני קרובו ליטול את הלקט יותר משאר העניים, אלא הכול שווים בו, וכל הקודם וזכה — זכה.

מי זכאי בלקט

הלקט ניתן לעניים בלבד. אדם שיש לו די פרנסתו אינו רשאי ליטול מן הלקט, ואם נטל הרי זה כגוזל את העניים. עם זאת, בשדה שכבר עברו בו העניים ולא לקטו את הכול, מה שנשאר לאחר שהלכו העניים — הותר לכל אדם, שכן כבר נתייאשו העניים ממנו.

נחלקו הראשונים בפרטי דין זה, ובפועל כאשר אין עניים מצויים נוהגים בכמה מקומות שבעל השדה מפריש שווי כסף לצדקה תחת המתנות, אך אין זה תחליף גמור לדין התורה כאשר העניים מצויים.

קיום המצווה בזמן הזה

עיקר מצוות לקט נוהגת בארץ ישראל בתבואה ובכרם, ויש בה גם פרטים הנוגעים לזמן הזה במקומות שיש בהם קצירה כדרך התורה. במקומות רבים אין הדבר מצוי כפשוטו מחמת אופן החקלאות המודרני, ולכן יש לברר את אופן קיום המצווה לפי המציאות בכל מקום.

הלומד את הלכות מתנות עניים זוכה להבין עד כמה חסה התורה על העני ועל כבודו: היא לא ציוותה את בעל השדה לחפש עני ולתת לו, אלא להניח את חלקו של העני בשדה, כך שהעני בא ונוטל את שלו בכבוד ובכוחות עצמו.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.