מצוות לוויית המת — גמילות חסד שאין למעלה ממנה

ליווי המת לבית עולמו הוא מן החסדים הגדולים שאדם עושה עם זולתו, ומכונה בלשון חז"ל "חסד של אמת", לפי שאין המלווה מצפה לתשלום גמול מן הנפטר. מצווה זו נמנית בכלל גמילות החסדים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, וגדולה היא עד שאף עוסקים בה בני אדם בכל הדורות בשמחה של מצווה אף בתוך הצער.

מקור המצווה

חכמינו למדו מדרכי ה' עצמו, שהקדוש ברוך הוא קבר את משה רבנו, ומכאן שראוי לאדם להידמות לקונו ולעסוק בקבורת המת ובלווייתו. הרמב"ם בהלכות אבל מנה את ליווי המת בכלל מצוות "ואהבת לרעך כמוך", שכל מה שאדם רוצה שיעשו לו אחרים בשעת מותו — חייב לעשות לזולתו. וכן נפסק בשולחן ערוך יורה דעה (סימן שסא) שמבטלים תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה, ומכאן עד כמה גדול ערכה.

עד היכן חיוב הליווי

נחלקו הראשונים ונפסקה הלכה בעניין שיעור הליווי. הכלל הבסיסי הוא שמלווים את המת לכל הפחות מעט מן הדרך, וכל המרבה הרי זה משובח. בפועל נהגו:

• מי שעוסק בתורה ופוגש מת שיש לו מלווים די צרכו — אינו חייב להפסיק, אך אם אין מלווים כראוי — חייב.
• הרואה מת המובל לקבורה ואינו מלווהו כלל, אמרו עליו חכמים שעובר על "לועג לרש חרף עושהו".
• נוהגים ללוות לפחות ארבע אמות, ויש המהדרים ללכת רוב הדרך עד בית הקברות.

ביטול מלאכה וכבוד הציבור

בשעת הוצאת המת נוהגים הציבור לעמוד ולחלוק כבוד, וכל המלאכות בטלות בפניו. במקומות רבים נהגו שבעת מעבר הלוויה ברחוב — עומדים העוברים ושבים ומתלווים אליה כברת דרך. הטור והשולחן ערוך הדגישו את חומרת זלזול בכבוד המת, שכן המת אינו יכול עוד למחות על כבודו, וכבודו בידי החיים.

הליכה אחר המיטה

נהגו שהמלווים הולכים אחר המיטה ולא לפניה, להראות שהם נטפלים אל המת ומכבדים אותו. כן ראוי ללכת בכובד ראש ובדומייה, ולא לדבר דברי חולין בשעת הליווי, שזהו זמן של חשבון נפש והרהור בתשובה. הזוהר הקדוש האריך בגודל מעלת המלווה את המת באמת ובכוונת הלב.

זהירות בכבוד הכוהנים

בהלכות לוויה יש ליתן את הדעת על כוהנים, שאסורים בטומאת מת. כוהן אינו נכנס לבית הקברות ואינו מתקרב אל המת אלא לקרוביו הקרובים בלבד. על כן נהגו לסדר את הלוויה באופן שהכוהנים יכולים לעמוד במרחק ולחלוק כבוד מבלי להיטמא. הדבר טעון תשומת לב מיוחדת בבתי כנסת ובבתי הלוויות.

סיכומו של דבר: ליווי המת הוא ביטוי עליון של אהבת ישראל וכבוד הבריות, חסד שאין אחריו תקווה לגמול אנושי, ועל כן הוא מן המעשים האהובים והמרוממים. הממעט בליווי כשהדבר אפשרי — מפסיד שכר גדול, והמרבה — שכרו הרבה מאוד. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.