מצוות כיסוי הדם: על מי חלה ועל אילו בעלי חיים

מצוות כיסוי הדם היא אחת המצוות התלויות בשחיטה, ועניינה לכסות בעפר את דם החיה והעוף לאחר שחיטתם. התורה כתבה מצווה זו בפרשת אחרי מות: "ואיש איש מבני ישראל... אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יֵאכל ושפך את דמו וכיסהו בעפר". מצווה זו מבטאת יחס של כבוד וריסון כלפי הדם שהוא הנפש, ויש בה גם רמז להרחקה מן השפיכות והאכזריות. הדינים העיקריים שלה מבוארים ברמב"ם בהלכות שחיטה ובשולחן ערוך יורה דעה.

על אילו בעלי חיים נוהגת המצווה

עיקר הכלל הוא שמצוות כיסוי הדם נוהגת בחיה ובעוף, ולא בבהמה. הטעם הוא שהתורה פירשה "חיה או עוף", ובהמה אינה בכלל זה. לפיכך השוחט שור, כבש או עז — אינו מכסה את הדם, אך השוחט צבי, איל וכיוצא בהם מן החיות הטהורות, וכן השוחט תרנגול, אווז וכל עוף טהור — חייב לכסות.

• בהמה (שור, כבש, עז) — פטורה מכיסוי.
• חיה טהורה (צבי, איל) — חייבת בכיסוי.
• עוף טהור (תרנגול, אווז, יונה) — חייב בכיסוי.

מי חייב במצווה

החיוב חל על השוחט, שכן הכתוב צירף את הכיסוי לשחיטה — "ושפך... וכיסהו". מי ששפך הדם הוא שמכסהו. בזמן הזה, שהשחיטה נעשית על פי רוב על ידי שוחטים מוסמכים, השוחט הוא המכסה. במקרים שהשוחט אינו מכסה, יש דיון בפוסקים אם אחר רשאי לכסות, ולמעשה נוהגים שאם השוחט לא כיסה — חיוב הכיסוי עובר לכל הרואה את הדם מגולה, מפני שהיא מצווה המוטלת על הציבור שלא יהיה הדם מגולה.

הברכה על המצווה

קודם הכיסוי מברכים "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על כיסוי הדם בעפר". יש מנהגים מעט שונים בנוסח, אך זהו עיקרו. הברכה נאמרת על הכיסוי בלבד, ולא נכללת בברכת השחיטה. אם שחט בהמות רבות וחיות או עופות יחד, מברך ברכה אחת ומכסה את כל הדמים שחייבים בכיסוי.

טעמי המצווה

בטעמי המצווה כתבו רבותינו כמה כיוונים. יש שכתבו שהכיסוי הוא משום כבוד הנפש, שלא יהא הדם — שהוא נפש הבעל חיים — מוטל ומבוזה. ויש שראו בה הרחקה מדרכי האכזריות, שלא יהיה האדם רגיל בשפיכות דמים ובמראה הדם השפוך. ויש שביארו שהיא חינוך לריסון התאווה ולזכירה שהאדם נוטל נפש מבעל חיים רק ברשות התורה ובגבולותיה.

סיכום מעשי

הכלל הפשוט: בהמה — פטורה; חיה ועוף טהורים — חייבים בכיסוי בעפר עם ברכה, על ידי השוחט. דיני העפר הכשר, אופן הכיסוי, ומה הדין כשהדם נבלע או התערב — הם פרטים נוספים שיש ללמוד היטב. כל העוסק בשחיטה או הרואה שחיטה צריך להכיר את עיקרי הדין כדי שלא ייכשל בביטול מצוות עשה זו.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.