מצוות כיבוד אב ואם: מהותה, מקורה ועיקרי גדריה

מצוות כיבוד אב ואם נמנית בעשרת הדיברות, ובכך הציבה אותה התורה כאחת מאבני היסוד של חיי האדם המאמין. חכמינו עמדו על כך שמצווה זו סמוכה בעשרת הדיברות למצוות הנוגעות לכבוד שמיים, וביארו שיש בכך רמז עמוק: הכבוד שאדם רוחש לאביו ולאמו הוא המשך טבעי של הכבוד שהוא חב לבורא עולם, שכן שלושה שותפים יש באדם — הקדוש ברוך הוא, אביו ואמו.

מקור המצווה והיקפה

בתורה מצינו שתי לשונות נפרדות: "כבד את אביך ואת אמך" ו"איש אמו ואביו תיראו". מכאן למדו חכמים שיש כאן שתי מצוות נבדלות — מצוות כיבוד ומצוות מורא. הכיבוד עניינו מעשה חיובי, שהבן עושה לטובת הוריו ולכבודם, ואילו המורא עניינו הימנעות מדברים הפוגעים במעמדם. הרמב"ם והמחברים שאחריו האריכו לבאר ששתי המצוות הללו אינן מתקיימות זו במקום זו, אלא כל אחת תובעת מן הבן את חלקה.

חשוב לדעת שמצווה זו אינה תלויה בגיל, במצב משפחתי או במרחק גיאוגרפי. גם בן נשוי, גם מי שגר רחוק מהוריו, וגם מי שהוריו זקנים ותלויים בו — כולם מחויבים במצווה. ההלכה אף הדגישה שהמצווה נוהגת באב ובאם כאחד, ואין הבדל ביניהם בעצם החיוב, אף שלעיתים יש הבחנות מעשיות בקדימויות.

מהו מעשה הכיבוד

חכמים תיארו את הכיבוד במעשים מוחשיים, שעיקרם דאגה לצרכיו הגשמיים של ההורה ולכבודו. בכלל זה:

• להגיש לו מאכל ומשקה לפי צרכיו.
• לסייע לו בלבושו ובהליכתו, ולדאוג לכל מחסורו.
• להכניסו ולהוציאו, היינו לעמוד לימינו בעת הצורך ולא להניחו לבד.
• לדבר אליו בנחת ובלשון כבוד, ולא בקול גס.

נחלקו הראשונים בשאלה מי נושא בהוצאות הכיבוד — האם משל הבן או משל ההורה. הכרעת המחברים נוטה לכך שהכיבוד עצמו הוא בגופו של הבן, אך כאשר נדרשת הוצאה כספית, יש בכך גדרים מדויקים שראוי לבררם, שכן ההורה אינו מאבד מזכותו אם אין לבן, ואין הבן חייב לרושש עצמו.

ההבדל בין כיבוד למורא

כדי לחדד את ההבחנה, ביארו הפוסקים שהמורא עניינו הזהירות שלא לפגוע במעמד ההורה. למשל, שלא לשבת במקום המיוחד לו, שלא לסתור את דבריו בפניו, ושלא לקרוא לו בשמו הפרטי אלא בלשון אב או אם. לעומת זאת הכיבוד הוא העשייה הפעילה לטובתו. אדם עלול לקיים אחת ולהזניח את חברתה, ועל כן יש לתת את הדעת לשתיהן.

גודל המצווה וזהירותה

חכמים האריכו בשבחה של מצווה זו עד שאמרו שהשווה הכתוב כבוד הורים לכבוד המקום ומוראם למורא המקום, מפני שאלמלא ההורים לא היה האדם בא לעולם. עם זאת, הדגישו גם את חומרת הזהירות מן ההפך — שהמבזה הוריו, אפילו בדבר קל, עובר באיסור חמור. דווקא משום שהמצווה מתקיימת בתוך הבית, בשגרת היומיום ובמצבי לחץ, נדרשת בה תשומת לב מתמדת.

ראוי להוסיף שהמצווה נוהגת גם לאחר פטירת ההורים, באופנים שונים, כגון בכבוד שמם, באמירת דברים לעילוי נשמתם, ובהקפדה שלא לעשות דבר שיש בו זלזול בזכרם. הדבר מלמד עד כמה הקשר שבין הבן להוריו הוא קשר נצחי שאינו פוסק עם הפרידה הגשמית.

בין מנהג אשכנז למנהג ספרד

בעיקרי הדינים אין מחלוקת מהותית בין העדות, ושני הזרמים מקבלים את גדרי הכיבוד והמורא כפי שנתבארו בשולחן ערוך. הבדלים מסוימים עשויים להתגלות בפרטי מנהגים ובדקדוקים, ובמיוחד בשאלות הנוגעות לקדימויות בין צרכים שונים. בכל מקרה של ספק מעשי, ובפרט במצבים משפחתיים מורכבים, אין להסתמך על הבנה כללית בלבד.

מצוות כיבוד אב ואם היא נדבך מרכזי בעבודת המידות של האדם, והיא מלמדת אותו הכרת הטוב, ענווה ומסירות. מי שמשקיע בה, זוכה לא רק לקיים מצווה גדולה אלא גם לעצב את אישיותו ברוח התורה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.