מצוות הצדקה ושיעוריה: כמה חייב אדם לתת?

מצוות הצדקה היא אחת המצוות החשובות והמרכזיות שבין אדם לחברו, והיא נמנית עם המצוות שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. נתינה לעני אינה רק מעשה של חסד, אלא חובה הלכתית גמורה המוטלת על כל אדם מישראל לפי יכולתו.

מהו השיעור הבסיסי של הצדקה

המנהג הרווח בעם ישראל הוא להפריש מעשר מן הרווחים לצדקה, כלומר עשירית מן ההכנסות. יש המהדרים ונותנים חומש, חמישית מן הרווחים, וזו מידה משובחת למי שידו משגת. עם זאת, אסור לאדם לבזבז את כל ממונו על צדקה עד שיזדקק הוא עצמו לבריות, ולכן הציבו חכמים גבול עליון של חומש.

מי שאין ידו משגת אינו פטור לחלוטין מן המצווה, אלא יש עליו לתת לפחות סכום מועט כפי יכולתו, שכן גם הנתינה הקטנה מקיימת את המצווה ומחנכת את הלב לרגישות כלפי הזולת.

סדר הקדימויות בנתינת צדקה

ישנם כללים בהלכה הקובעים את סדר העדיפויות במתן צדקה, וביניהם:

• קרובי משפחה הזקוקים קודמים לאחרים, שכן הצדקה מתחילה בבני הבית והקרובים.
• בני העיר שבה האדם גר קודמים לבני עיר אחרת.
• צורכי קיום בסיסיים, כגון מזון, קודמים לצרכים אחרים.

חשוב להדגיש כי אין בכך כדי לפטור אדם מלסייע לזולת הרחוק ממנו, אלא מדובר בסדר עדיפויות כאשר אין באפשרותו לסייע לכולם.

מעלות בדרכי הנתינה

חכמינו לימדו שיש דרגות שונות באופן נתינת הצדקה. המעלה הגבוהה ביותר היא לחזק את ידי הנזקק כך שלא יצטרך עוד לבריות, למשל על ידי מתן הלוואה, שותפות בעסק או סיוע במציאת עבודה. נתינה זו מעמידה את העני על רגליו ומשיבה לו את כבודו.

מעלה חשובה נוספת היא הנתינה בסתר, כאשר הנותן אינו יודע למי נתן והמקבל אינו יודע ממי קיבל, באופן ששומר על כבוד המקבל ומונע ממנו בושה.

הצדקה כביטוי לאהבת הזולת

מעבר לחובה ההלכתית, הצדקה היא ביטוי עמוק לאחריות ההדדית שבעם ישראל ולתחושה שכולנו ערבים זה לזה. הנותן צדקה בסבר פנים יפות, בלב שלם ובלא להעליב את המקבל, מקיים את המצווה בשלמותה. אדרבה, אמרו חכמים שגם מי שאין בידו לתת ומפייס את העני בדברים טובים, יש בכך מעלה.

ראוי לכל אדם לקבוע לעצמו מסגרת קבועה לנתינת צדקה, בין אם זה סכום חודשי קבוע ובין אם זה מעשר מן ההכנסות, כדי שהמצווה תיעשה באופן מסודר ולא תלוי במצב הרוח הרגעי.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.