מהן הסליחות, מתי אומרים אותן, ומה ההבדל בין מנהגי הספרדים והאשכנזים בתפילות הרחמים של ימי אלול.
בטרם עלות השחר, בימים שלפני הימים הנוראים, מתמלאים בתי הכנסת במתפללים המבקשים רחמים — אלו הן הסליחות. תפילות עתיקות אלו, המבוססות על שלוש עשרה מידות הרחמים, מכינות את הלב לקראת ימי הדין. במאמר זה נעסוק במנהגי הסליחות בעדות ישראל השונות ובמשמעותן.
הסליחות הן אוסף של תפילות ופיוטים המבקשים סליחה ומחילה מאת הבורא. מרכזן הוא אמירת שלוש עשרה מידות הרחמים — ׳ה׳ ה׳ אל רחום וחנון׳ — שנתגלו למשה רבנו לאחר חטא העגל. סביבן נבנו פיוטים, וידויים ובקשות שחיברו גדולי הפייטנים לאורך הדורות, וכל קהילה הוסיפה מפיוטיה.
לב הסליחות הוא אמירת שלוש עשרה מידות הרחמים. מידות אלו נתגלו למשה רבנו כשביקש רחמים על ישראל אחר חטא העגל, ולימדו הקדוש ברוך הוא סדר תפילה זה. אמרו חכמים שברית כרותה לשלוש עשרה מידות שאינן חוזרות ריקם, וכל האומרן בכוונה מעורר עליו את מידת הרחמים. עיקר כוחן הוא בכך שהאדם לא רק אומרן, אלא לומד מהן להתנהג במידות אלו בעצמו — להיות רחום וחנון וארך אפיים כלפי הזולת.
בני עדות המזרח והספרדים נוהגים לומר סליחות בכל חודש אלול, החל מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים — כארבעים יום. הם קמים באשמורת הבוקר, לפני עלות השחר, ואומרים את הסליחות מתוך רגש ובנעימות מיוחדת. מנהג זה מבוסס על ארבעים הימים שבהם עלה משה להר סיני לקבל את הלוחות השניים, מראש חודש אלול עד יום הכיפורים.
בני אשכנז מתחילים את הסליחות מאוחר יותר. אם ראש השנה חל בימים הראשונים של השבוע, מתחילים במוצאי השבת שלפני כן. הם מקפידים שיהיו לפחות ארבעה ימי סליחות לפני ראש השנה. הסליחה הראשונה נאמרת בחצות הלילה של מוצאי שבת, ושאר הימים באשמורת הבוקר.
ברית כרותה לשלוש עשרה מידות שאינן חוזרות ריקם.
הזמן המובחר לאמירת סליחות הוא באשמורת הבוקר, בשליש האחרון של הלילה, שאז עת רצון ורחמים. אמרו חכמים שבשעה זו הקדוש ברוך הוא כביכול מתאווה לשמוע תפילת ישראל. יש הנוהגים לומר סליחות גם בחצות הלילה. אין לומר את שלוש עשרה המידות ביחיד בנוסח של תפילה, אלא במניין, ומי שאומרן ביחיד קוראן בטעמי המקרא כקורא בתורה.
הסליחות הן חלק מהתעוררות התשובה של ימי אלול והימים הנוראים. ראשי התיבות של הפסוק ׳אני לדודי ודודי לי׳ הם ׳אלול׳, ללמד שחודש זה הוא זמן של קרבה מיוחדת בין ישראל לאביהם שבשמים. אמרו המקובלים שבימים אלו ׳המלך בשדה׳ — הבורא מתקרב אל עמו ומקבל את פני כל אחד בסבר פנים יפות, בטרם ייכנס להיכלו בראש השנה.
חלק מרכזי בסליחות הוא הווידוי — ׳אשמנו, בגדנו, גזלנו׳ ו׳על חטא שחטאנו׳. הווידוי הוא לב התשובה, שכן אין תשובה שלמה בלא הודאה בחטא. אמרו חכמים שהמתוודה ואינו עוזב את חטאו דומה לטובל ושרץ בידו. משום כך יש לומר את הווידוי מתוך חשבון נפש אמיתי, ולא כאמירה בעלמא. הכאת החזה הנהוגה באמירת הווידוי מבטאת חרטה, ורומזת שהלב הוא מקור החטא ומקור התשובה כאחד.
סביב שלוש עשרה המידות והווידוי נבנו פיוטים רבים, שחיברו גדולי הפייטנים לאורך הדורות. פיוטים אלו מבטאים בלשון נשגבה את בקשת הרחמים, את הצער על החטא ואת התקווה לסליחה. כל עדה וכל קהילה אספה מפיוטיה שלה, ולכן נוסחי הסליחות שונים בין הקהילות. הפיוטים מעשירים את התפילה ומעוררים את הרגש, ומסייעים למתפלל לצאת מן השגרה ולפתוח את לבו לתשובה.
עיקר בקשת הסליחות היא שיסלח הבורא לחטאי האדם. אך חכמים לימדו שעל עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים והסליחות מכפרים, עד שירצה את חברו ויבקש ממנו מחילה. משום כך ימי הסליחות הם גם זמן לתיקון היחסים עם הזולת — לבקש מחילה ממי שפגענו בו, ולמחול למי שפגע בנו. הסליחה מן הבורא והמחילה מן החבר שלובות זו בזו, ואין האחת שלמה בלא רעותה.
הסכנה בסליחות היא שיהפכו לאמירה מכנית של מילים רבות. אך תכליתן אינה המילים אלא ההתעוררות למעשים — לתשובה אמיתית, לתיקון המידות ולשיפור הדרך. אמרו הצדיקים שעדיף מעט סליחות בכוונה מהרבה במרוצה. מי שאומר את הסליחות ומתעורר בלבו לחזור בתשובה, לתקן את דרכיו ולהיטיב את מעשיו, קיים את תכליתן. הסליחות הן כלי, והתשובה היא המטרה.
הזמן המובחר לסליחות הוא באשמורת הבוקר, בשליש האחרון של הלילה, שאז שעת רצון מיוחדת. בשעה זו העולם שקט, הלב פנוי, והאדם יכול לפנות אל בוראו בלא הסחות. אמרו חכמים שבשעה זו הקדוש ברוך הוא כביכול מתאווה לשמוע את תפילת ישראל. הקימה באשמורת הבוקר לאמירת סליחות היא כשלעצמה מעשה של מסירות ותשובה, שכן אדם מוותר על שנתו כדי לבקש את קרבת בוראו.
עצם הקימה באשמורת הבוקר לאמירת סליחות היא כשלעצמה מעשה של מסירות ותשובה. אדם מוותר על מנוחת שנתו, קם בעוד לילה, ומקדיש את שעותיו הראשונות לבקשת רחמים מבוראו. יש בזה ביטוי לרצינות שבה הוא ניגש לימי הדין, ולהכרה שהתשובה דורשת מאמץ וויתור. אמרו חכמים שדבר הבא מתוך מאמץ וקושי יקר יותר. מי שמתגבר על עצלותו וקם לסליחות, מראה בכך שקרבת הבורא והתשובה יקרות בעיניו יותר מנוחיותו, וההשכמה עצמה נעשית חלק מעבודת התשובה של ימי אלול.
הסליחות הן שער הכניסה לימים הנוראים. בהשכמת הבוקר, מתוך שקט הלילה, פותח היהודי את לבו לפני בוראו ומבקש רחמים וסליחה. אף שהמנהגים שונים בין העדות, המהות אחת — הכנת הלב לתשובה ולקבלת פני מלך בימי הדין. אשרי המנצל את ימי הסליחות לחשבון נפש אמיתי ולשיבה שלמה אל הבורא.
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק