מים הכשרים לנטילת ידיים — אילו מים ראויים ואילו פסולים

איכות המים שבהם נוטלים ידיים היא תנאי מרכזי בנטילה לסעודה. חכמים קבעו אילו מים ראויים ואילו נפסלו, ועיקר היסוד הוא שהמים יהיו 'מים' כפשוטם — שלא נשתנו ולא נעשתה בהם מלאכה הפוסלת. נסקור כאן את הכללים העיקריים.

מים שלא נשתנו

המים הכשרים הם מים נקיים שלא נשתנה מראיהם ולא טעמם ולא ריחם מחמת תערובת. מים שנשתנה מראיהם — בין שנשתנו מאליהם ובין על ידי דבר אחר שנפל לתוכם — נפסלים לנטילה, מפני שאינם נקראים עוד 'מים' סתם.

• מים צלולים מן הברז, מן הבאר או ממיכל — כשרים.
• מים שנתערב בהם דבר ששינה את מראם, כגון דיו או צבע — נפסלים.
• מים שנתערב בהם מעט מאוד שאינו משנה את המראה — נשארים כשרים.

מלאכה במים

מים שנעשתה בהם מלאכה נפסלים לנטילה. כלל זה כולל מים ששימשו לצורך אחר באופן שמראה שאין הם עומדים עוד לשתייה או לנטילה, כגון מים שהדיח בהם כלים או שריו בהם דבר עד ששינו את ייעודם. לכן אין נוטלים ממים ששימשו כבר למלאכה.

מים חמים וקרים

מים חמים כשרים לנטילה, ובלבד שלא יהיו רותחים עד שהיד נכווית בהם, שכן אם אינם ראויים שהיד תיגע בהם נחשבים כפסולים מחמת שאינם ראויים. מים פושרים או חמים נוחים — כשרים לכתחילה.

• מים קרים מאוד — כשרים.
• קרח שנמס למים נוזליים — המים כשרים.
• שלג או קרח קשה שטרם נמס — אין נוטלים ממנו עד שיהיה נוזל ממש.

מי פירות ומשקים

אין נוטלים ידיים במשקים שאינם מים, כגון יין, חלב, מיץ פירות ושאר משקים, מפני שאינם 'מים'. אף אם הם נוזליים אין בהם דין נטילה כלל, ואין לברך עליהם.

מים מלוחים ומרים

מים מלוחים מאוד או מרים מאוד שאין הכלב יכול לשתות מהם — נפסלים, מפני שאינם ראויים. אך מים שיש בהם מליחות קלה והם עדיין ראויים לשתיית בעלי חיים — כשרים. כמו כן מי ים, אם הם ראויים, יש בהם דיון, וראוי לברר.

כלל גדול עולה מכל זה: המים צריכים להישאר 'מים' לכל דבר — נקיים, ראויים, ולא משונים. הפרטים המדויקים — כמה שינוי פוסל ומה נחשב מלאכה — דורשים בירור לפי המקרה. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.