מי שפרע — דין החוזר בו לאחר נתינת הכסף לפני גמר הקניין

מאחר שתיקנו חכמים שהכסף אינו גומר את הקניין במטלטלין, נוצר מצב שבו הקונה כבר שילם אך החפץ עדיין לא נקנה לו עד שימשוך או יגביה. במצב זה יכול כל אחד מן הצדדים לחזור בו מעיקר הדין, אך מי שחוזר בו אינו יוצא נקי: חכמים הטילו עליו את קללת "מי שפרע". דין זה מבואר בשולחן ערוך חושן משפט בהלכות מקח וממכר.

מהו 'מי שפרע'

כשאחד הצדדים חוזר בו לאחר שכבר ניתן הכסף, בית הדין מקלל אותו קללה מיוחדת. נוסחה הוא: "מי שפרע מאנשי דור המבול, ומאנשי דור הפלגה, ומאנשי סדום ועמורה, וממצרים שטבעו בים — הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדיבורו". אין זה עונש ממוני, ואין בית הדין כופה את החוזר בו להשלים את המקח, אך יש כאן גנאי וקללה רוחנית למי שאינו עומד בדברו.

מתי חל דין מי שפרע

עיקר הדין הוא כשנתן הקונה את הכסף, ונגמר ביניהם המשא ומתן על המקח, ועדיין לא נעשה מעשה הקניין הגומר. אם חזר בו הקונה ורוצה את כספו בחזרה, או חזר בו המוכר ומחזיר את הכסף — מי מהם שחוזר בו מקבל "מי שפרע". יש פרטים אם נתן רק חלק מן הכסף או דמי קדימה, ויש בזה דיונים בפוסקים.

חומרת העניין מבחינה מוסרית

אף שמן הדין אין כופין, חכמים ראו בחזרה מן הדיבור פגם מוסרי גדול. אדם שאמר דבר וחברו סמך עליו ושילם, ואחר כך חוזר בו, פוגע באמון ובמילה הנתונה. לכן השוו אותו לדורות שנענשו על שחיתותם. ויש ללמוד מכאן עד כמה חמורה בעיני התורה הקפדה על נאמנות בדיבור ובהתחייבות.

• 'מי שפרע' הוא קללה ולא קנס ממוני.
• חל על החוזר בו לאחר נתינת הכסף לפני גמר הקניין.
• בית הדין אינו כופה להשלים את המקח.
• מבטא את חומרת אי-עמידה בדיבור.

'מחוסר אמנה'

מדרגה נוספת קלה יותר מ"מי שפרע" היא דין "מחוסר אמנה". אדם שסיכם עם חברו על עסקה אף בלא נתינת כסף וחזר בו, אף שאין בו דין "מי שפרע", יש בו חיסרון של "מחוסר אמנה" — שאין רוח חכמים נוחה ממנו. ובפרט אם סמכו על דבריו. כלל הדברים מלמד עד כמה דורשת התורה לעמוד בדיבור.

נפקות מעשית

בעסקאות שבהן משלמים מקדמה או דמי קדימה, או כשמשלמים מראש בטרם קבלת הסחורה, יש לדעת שהחזרה אינה דבר פשוט מבחינת ההלכה, אף שמותר לכאורה מן הדין. ויש לשקול היטב לפני שמתחייבים, ולעמוד בדיבור ככל האפשר. כאשר נתעורר צורך לבטל עסקה לאחר תשלום, ולברר אם נכנסים לדין "מי שפרע" או "מחוסר אמנה", למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.