לחם משנה — דין שתי ככרות שלמות בסעודות השבת

מנהג ישראל ודין הוא לבצוע בשבת על שתי ככרות שלמות, והוא הנקרא 'לחם משנה'. מקור הדין הוא במן שירד לבני ישראל במדבר: בכל יום ירד שיעור עומר לאדם, ואילו ביום השישי ירד 'לחם משנה, שני העומר לאחד', כדי שלא יצטרכו ללקט בשבת. זכר לאותו לחם כפול אנו אוחזים בשתי ככרות בכל סעודה משלוש סעודות השבת.

מקור החיוב

למדו חכמים מן הפסוק 'לקטו לחם משנה' שיש לאחוז שתי ככרות בשעת הברכה. החיוב הוא בכל שלוש הסעודות, שכן בכולן יש זכר למן הכפול שירד לכבוד השבת. לדעת רוב הפוסקים החיוב הוא מדרבנן, ויש שראו בו סמך מן התורה, אך למעשה נוהגים בו כדין גמור בכל סעודות השבת.

אופן הבציעה

• אוחזים את שתי הככרות יחד בשעת ברכת 'המוציא'.
• בני אשכנז נוהגים לבצוע בליל שבת מן הככר התחתונה, וביום מן העליונה, ויש בזה מנהגים שונים.
• בני ספרד נוהגים על פי כתבי המקובלים, ויש ביניהם שבוצעים תמיד מן העליונה. כל אחד ינהג כמסורת אבותיו.
• בשעת הברכה אוחזים את שתי הככרות, וכשמסיים 'המוציא' חותך את הככר שעליה הוא בוצע.

שלמות הככרות

צריך ששתי הככרות תהיינה שלמות. ככר שנחתך ממנה מעט, או שנפרס ראשה, אינה נחשבת שלמה לעניין זה. לכן יש להיזהר בהכנת הלחמים שיהיו שלמים. אם אין לו אלא ככר אחת שלמה ושנייה פרוסה, מצרף את הפרוסה לשלמה, ובוצע על השלמה.

מי שאין לו שתי ככרות

• מי שאין לו אלא ככר אחת, מברך עליה ובוצע, ואין החיוב מעכב את הסעודה — אך הפסיד מצוות לחם משנה.
• בני בית רבים שאוכלים יחד, די בלחם משנה אחד לכולם, ובעל הבית בוצע ומחלק לכולם, וכולם יצאו ידי חובה.
• נשים חייבות אף הן בלחם משנה, שאף הן היו בנס המן, אך מאחר שאין בכך עניין של תמונות וכבוד הרבים, די לציין שדינן שווה לדין האנשים.

בסעודה שלישית

גם בסעודה שלישית יש לבצוע על לחם משנה, ככל הסעודות. יש שהקלו בסעודה שלישית להסתפק בככר אחת בשעת הדחק, מאחר שיש בזה מחלוקת, אך המנהג הנכון להדר גם בה בשתי ככרות שלמות. מי שאין לו, יכול בשעת הצורך לבצוע אף על פרוסה, אך לכתחילה יקפיד על השלמות.

זהירות מהֶפסק

לאחר ברכת 'המוציא' אין להפסיק בדיבור עד שיטעם מן הלחם. לכן יסדר אדם את הככרות לפניו, יבדוק שהן שלמות ונקיות, ויברך, ולא יעסוק בדברים אחרים בין הברכה לאכילה. כן יזהר שלא יחתוך את הלחם קודם הברכה באופן שתיפגם שלמותו, אלא יחתוך רק לאחר סיום הברכה.

טעם פנימי ללחם משנה

מלבד הזכר למן, ראו בעלי המוסר בלחם משנה רמז להשתדלות ולברכה: בשבת אין אדם עוסק במלאכה, ואף על פי כן יש לו לחם כפול, להורות שהפרנסה מאת ה' היא, וכי השבת אינה גורעת מן הברכה אלא מוסיפה בה. לפיכך ראוי לבצוע בשמחה ובכוונה, מתוך הכרה שכל מזונותינו בידי שמים.

נמצא שלחם משנה הוא מסימני כבוד השבת ועונגה, וזכר תמידי לחסדי ה' במדבר. כל המהדר בו, בשתי ככרות שלמות ויפות, מכבד את השבת כראוי. למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.