זוגיות על פי התורה: בניין בית נאמן בישראל

כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, אמר: לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו. משפט אחד זה טומן בתוכו את כל סוד הזוגיות היהודית. האדם אינו יצור שלם בפני עצמו, אלא מחצית שמחפשת את מחציתה השנייה. הבית שבונים בני זוג יהודים אינו רק מקום מגורים, אלא מבנה רוחני שלם שבו שוכנת השכינה, וחכמינו לימדונו: איש ואשה שזכו, שכינה ביניהם.

עזר כנגדו: השותפות שאין בלתה

הביטוי עזר כנגדו נראה במבט ראשון כסתירה פנימית. מצד אחד עזר, כלומר סיוע ותמיכה, ומצד שני כנגדו, כמו מולו וכנגד רצונו. אך דווקא כאן טמון עומק גדול. פירשו חכמינו: זכה, עזר. לא זכה, כנגדו. בן הזוג אינו העתק של רעהו, אלא דמות משלימה בעלת אישיות, דעה וכישרונות משלה. תפקידה של הזוגיות אינו למחוק את השוני אלא ליצור ממנו הרמוניה.

הבית היהודי בנוי על ההבנה ששני אנשים שונים בחרו לצעוד יחד באותה הדרך. ההבדלים אינם איום אלא הזדמנות. במקום שבו אחד חלש, השני חזק. במקום שבו אחד ממהר, השני מרסן. כך נבנית שלמות שאף אחד מהם לא יכול היה להגיע אליה לבדו.

ההבדל בין אהבה תלויה לאהבה שאינה תלויה

במסכת אבות מבחינים חכמינו בין אהבה התלויה בדבר לאהבה שאינה תלויה בדבר. אהבה התלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה. ואהבה שאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם. זהו יסוד מרכזי בזוגיות. אהבה הבנויה רק על יופי חיצוני, על נוחות או על תועלת, היא אהבה שברירית שנסדקת ברגע שהנסיבות משתנות. לעומת זאת, אהבה הבנויה על ערכים משותפים, על מסירות ועל בחירה מחודשת בכל יום, היא אהבה נצחית.

אבני היסוד של בית נאמן

כדי לבנות בית נאמן בישראל, יש כמה עקרונות מעשיים שהתורה וחכמינו מלמדים אותנו:

• ויתור ונשיאה בעול: חכמינו אמרו כי מי שנושא בעול עם חברו זוכה לחיים טובים. בזוגיות, היכולת לוותר על צדק פרטי לטובת שלום הבית היא מן המעלות הגדולות.
• כבוד הדדי: אמרו חכמים שיאהב אדם את אשתו כגופו ויכבדה יותר מגופו. וכן על האשה לכבד את בעלה. הכבוד קודם אף לאהבה, שכן אין אהבה מתקיימת ללא כבוד.
• דיבור בנחת: לשון רכה ומילים טובות מרפאות, ואילו דברים קשים פוצעים לזמן רב. בית שבו מדברים בנחת הוא בית שהשלום שורה בו.
• סבלנות: בניין בית אינו נעשה ביום אחד. יש לתת מקום לתהליך, להתבגרות משותפת ולהכרה הדרגתית זה בזה.

ציפיות מציאותיות

אחד האויבים הגדולים של השלום בבית הוא הפער בין הדמיון למציאות. אנשים רבים נכנסים לחיי הנישואין עם תמונה אידיאלית שנבנתה מסרטים או מדמיונות, ואז מתאכזבים כאשר המציאות שונה. התורה מלמדת אותנו להכיר בכך שבן הזוג הוא אדם בשר ודם, בעל מעלות וגם חסרונות. הציפייה לשלמות מוחלטת היא מתכון לאכזבה. לעומת זאת, ההכרה שלפני יש אדם אמיתי שאיתו בונים יחד, מתוך קבלה ואהבה, היא הבסיס לאושר.

הבעל שמצפה שאשתו תהיה כמו אמו, והאשה שמצפה שבעלה יהיה כמו הגיבור בסיפורים, שניהם צפויים להתאכזב. אך מי שמלמד את עצמו לראות את הטוב שיש בבן זוגו, ולהעריך את מה שיש במקום להתאבל על מה שאין, זוכה לשלווה אמיתית.

קדושת הזוגיות

הזוגיות היהודית אינה עניין גשמי בלבד. היא מלווה בקדושה עמוקה. התורה קבעה גדרים וסייגים בענייני הצניעות וטהרת המשפחה, לא כדי להגביל את האהבה אלא כדי לרוממה. תקופות הריחוק והקירוב שבמחזור החיים המשותפים נועדו לשמור על הרעננות והכיסופים, ולמנוע שהקשר יהפוך לשגרה חסרת חיות.

כאשר בני הזוג מקדשים את קשרם, הם מכניסים את השכינה לביתם. הבית הופך למקדש מעט, ושולחן האכילה נעשה כמזבח. כל מעשה של חסד בין בני הזוג, כל מילה טובה, כל מבט של הערכה, מעלה את הקשר ממישור החומר אל מישור הרוח.

עצות מעשיות לחיזוק הקשר

• הקדישו זמן איכות: בעולם עמוס ורצוף עיסוקים, חשוב לקבוע זמן קבוע לשיחה ולקרבה, בלי הפרעות.
• הביעו הכרת הטוב: אמרו תודה על הדברים הקטנים. הכרת הטוב ההדדית מזינה את האהבה.
• בקשו סליחה: אל תתביישו לומר טעיתי וסלח לי. הענווה מרפאת מריבות.
• התפללו זה על זה: תפילה של בן זוג על רעהו קושרת את הנשמות ומעוררת רחמי שמים.

שלום בית כערך עליון

גדולה כל כך מעלת השלום בבית, עד שחכמינו לימדו כי בשביל השלום בין איש לאשתו ציווה הקדוש ברוך הוא למחות את שמו הקדוש על המים, בפרשת סוטה. אם למען שלום בין בני זוג מוותר הבורא כביכול על כבוד שמו, קל וחומר שעל האדם עצמו לוותר על גאוותו ועל כבודו הפרטי למען השלום בביתו. השלום אינו מצב של היעדר מריבות בלבד, אלא אווירה חיובית שבה כל אחד מבני הבית חש בטוח, אהוב ומוערך.

המריבות בבית פורצות לרוב לא בגלל דברים גדולים אלא בגלל עלבונות קטנים שהצטברו, בגלל חוסר תשומת לב או בגלל מילה שנאמרה בכעס. לכן חשוב ללמוד את אמנות הריצוי והפיוס. אדם חכם אינו מחפש לנצח בכל ויכוח, אלא שואל את עצמו מה חשוב יותר, הצדק שלי או השלום בביתי. הרבה מריבות היו נחסכות אילו ידע כל אחד להבליג ולומר מילה טובה במקום מילה חדה.

הבית כבית חינוך

הזוגיות אינה עניין פרטי בלבד. הילדים הגדלים בבית לומדים מן ההורים כיצד נראים יחסים בריאים. ילד הרואה את הוריו מכבדים זה את זה, מדברים בנחת ומגלים חסד הדדי, סופג ערכים אלה לכל חייו. ולהיפך, בית מלא מתחים ומריבות מותיר צלקות בנפש הילדים. כך שבניין הזוגיות הנכונה הוא גם השקעה בדורות הבאים ובעתיד עם ישראל כולו.

סיכום: בית של אור

בניין בית נאמן בישראל הוא אחת המשימות הנשגבות ביותר שהטילה עלינו התורה. זוהי עבודה שנמשכת כל החיים, הדורשת מסירות, סבלנות ואמונה. אך שכרה עצום. בית שבו שורה השלום, שבו האהבה בנויה על חסד וכבוד, ושבו הקדושה נוכחת, הוא בית שהקדוש ברוך הוא משרה בו את שכינתו. מכאן יוצאים ילדים בריאים בנפשם, ומכאן נמשך אור לדורות הבאים. כל בית כזה הוא לבנה נוספת בבניין הנצחי של עם ישראל.