כשרות העד בהלכה — מי ראוי להעיד בבית דין

עדות היא אחד מעמודי המשפט בישראל. בית דין אינו דן על פי השערות או הוכחות נסיבתיות בלבד, אלא על פי עדים הבאים ומגידים את אשר ראו או שמעו. משום כך הקפידה התורה הקפדה יתרה על דמות המעיד, ולא די בכך שהאדם אומר אמת באותה שעה, אלא צריך הוא להיות אדם שמעמדו המוסרי וההלכתי מכשירו לשמש כעד. דיני כשרות העד מבוארים בהרחבה בשולחן ערוך חושן משפט בהלכות עדות (סימן לג ואילך) ובדברי הרמב"ם בהלכות עדות.

היסוד: 'עד' ולא 'עדה'

למדו חכמים מן הכתוב שהעדות נמסרה לאנשים גדולים בני דעת, בני ברית, השומרים את מצוות התורה. אדם הכשר לעדות הוא מי שהגיע לכלל דעת, מקיים מצוות, ואינו פסול מחמת קרבה, רשעות או חיסרון נאמנות. כל אחד מן הגדרים הללו נדון בפני עצמו בפוסקים, וכאן נעמוד על קווי היסוד.

תנאי גיל ודעת

קטן פסול לעדות, שכן אין דעתו שלמה ואין הוא בר עונשין. אף לאחר שהגיע לגיל מצוות, אם ניכר בו חיסרון דעת מובהק, יש לבית דין לשקול את הדבר. כללו של דבר, נדרש שהעד יהיה:

• גדול שהביא שתי שערות ובא לכלל מצוות.
• בעל דעת צלולה, ולא שוטה שאין במעשיו ובדבריו יישוב הדעת.
• מי שהיה גדול בשעת המעשה שראה, ולא רק בשעה שמעיד.

נקודה חשובה: מי שראה דבר בקטנותו, אף שגדל לאחר מכן, אין עדותו על אותו מעשה מתקבלת ככשרה, שכן בשעת הראייה לא היה בר עדות. יש לכך פרטים ויש דברים שבהם הקלו חכמים, וכל מקרה לגופו.

שמירת תורה ומצוות

התורה הכשירה לעדות את מי שאינו רשע. רשע, כלומר אדם העובר עבירות בפרהסיה או שעבר עבירה שיש בה כפירה בממון או חשד גזל, נפסל לעדות. הטעם כפול: גם משום שאדם המזלזל באיסורי תורה אינו נאמן שלא ישקר, וגם משום שגזרת הכתוב היא שלא לקבל עדות מן הרשע. בפוסקים נתבארו דרגות שונות של רשעות — יש פסול מן התורה ויש פסול מדרבנן — ולכל אחד דין שונה לעניין כשרותו בעתיד וצורת חזרתו בתשובה.

נאמנות ויושר

מעבר לשמירת המצוות, נדרש שהעד יהיה אדם שאינו חשוד על שקר בענייני ממון. אדם הידוע כרמאי בעסקיו, או שנתפס בגזל, נחשד גם לעניין עדות. על כן הדגישו הפוסקים שכשרות העד נבחנת לא רק בקיום מצוות שבין אדם למקום אלא גם ביושרו שבין אדם לחברו.

קווים מעשיים

למעשה, כאשר באים שני אנשים להעיד בבית דין, בית הדין בודק את כשרותם בכמה מישורים:

• שאינם קרובים זה לזה או לבעלי הדין.
• שאינם פסולים מחמת עבירה.
• שאינם נוגעים בדבר, כלומר שאין להם הנאה אישית מתוצאת העדות.
• שהם בני דעת שראו את המעשה בבירור.

חשוב להדגיש שגדרי הכשרות והפסול הם דקים ומורכבים, ויש בהם מחלוקות ראשונים ואחרונים, וכן הבדלים בין מנהגי אשכנז וספרד בכמה פרטים. הכרעה למעשה בכל שאלה ממונית התלויה בעדות אינה יכולה להיעשות על פי קריאה כללית בלבד.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.