כִּי תֵצֵא: מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר שֶׁבְּכָל אָדָם

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ". פשט הכתוב מדבר במלחמה ממש. אך בעלי המוסר דרשו את הפסוק על המלחמה הגדולה מכולן — מלחמת האדם ביצרו.

"כי תצא למלחמה על אויביך" — מי הוא האויב הקרוב והעיקש ביותר? היצר הרע, השוכן בלב אדם מנעוריו. והבטחה טמונה כאן: "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ" — מי שיוצא באמת למלחמה, בנחישות ובכנות, מובטח לו סיוע משמים לנצח.

אשת יפת תואר

הפרשה פותחת בדין אשת יפת תואר — היתר שנתנה התורה לחייל בשעת מלחמה. אמרו חכמינו: "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע". התורה הכירה בעוצמת היצר בשעת קרב, ובמקום לאסור איסור מוחלט שלא יישמר, נתנה דרך מתועלת ומרוסנת.

"לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ".

בתוך פרשה העוסקת במלחמה, מופיעות מצוות של רוך וחמלה: השבת אבדה, שילוח הקן, מעקה לגג, יחס לעבד שברח. שכן גם בעיצומה של מלחמה — פנימית או חיצונית — אסור לאדם לאבד את צלם האנוש שבו.

זכור את עמלק

הפרשה חותמת ב"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק". עמלק — "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ", מלשון מקרה וקרירות. עמלק הוא כוח הספק והקרירות שמצנן את התלהבותנו, שמלחש בלבנו "הכל מקרה". מלחמת עמלק היא המלחמה בקרירות הרוחנית.

פרשת כי תצא היא, אם כן, מדריך לחיים כשדה קרב. בכל יום אנו יוצאים למלחמה — לא בחרב, אלא ביצר, בעצלות, בקרירות. והבטחת התורה עומדת בעינה: מי שיוצא בכנות אל הקרב, "ונתנו ה' אלוהיך בידך". הניצחון אינו בא לבדו, אך הוא מובטח למי שמעז לצאת ולהילחם.