יום אידם של עובדי כוכבים — דיני משא ומתן והרחקה

חכמים גזרו הרחקות מיוחדות סביב ימי חגיהם של עובדי עבודה זרה, ופתחה בהם המשנה: "לפני אידיהן של גויים שלושה ימים אסור לשאת ולתת עמהם". טעם הדבר, שלא יבוא ישראל לגרום לגוי לשמוח ולהודות לעבודתו הזרה, ושלא יהיה ישראל מכלל הנהנים והמסייעים לכך. דינים אלו מבוארים בתחילת מסכת עבודה זרה ובשולחן ערוך יורה דעה.

טעמי האיסור

שני טעמים עיקריים נאמרו באיסור משא ומתן לפני אידם. האחד — שמא ילך הגוי ויודה לעבודתו הזרה על ההצלחה במסחר, ונמצא ישראל גורם להודאה לע"ז. השני — משום שנאה והרחקה, שלא יהא ישראל מתערב עמהם בשמחת חגם.

• נאסר לשאת ולתת, להלוות ולגבות, באופנים מסוימים סמוך לאידם.
• נאסר למכור להם דברים המיועדים לעבודת הע"ז ביום חגם.
• הרחקות אלו נועדו למנוע כל סיוע ושמחה הקשורים בעבודתם.

הבחנת הראשונים בין סוגי גויים

הראשונים העירו שהגויים שבזמנם רובם אינם עובדי עבודה זרה כקדמונים, ויש מהם שאמונתם מבוססת על הכרה בבורא אף שיש בה טעויות. מתוך כך הקלו בכמה מדיני יום אידם, וכתבו שאין נוהגים בהם כל ההרחקות שנאמרו בגוי עובד ע"ז גמור. דברים אלו מבוארים בדברי הפוסקים, וצריך עיון בכל אומה ואומה לגופה.

איסור מכירת דברים לעבודה

גם בלא קשר ליום האיד, אסרו חכמים למכור לגוי דברים שדרכם לשמש לעבודה זרה — כגון לבונה לבנה מובחרת, או בהמות וכלים מיוחדים לכך. וזה מטעם לפני עיוור והרחקה מסיוע לעבודה זרה. אך דברים שאין דרכם להיקרב, או שיש להם שימוש מצוי אחר, הקלו בהם.

נתינת מתנה ושאילת שלום

נתבארו בפוסקים דיני נתינת מתנה לגוי ביום חגו, ושאילת שלומו, שיש בהם הרחקה כדי שלא להיראות כמשתתף בשמחת אידו. ויש בזה גדרים, כגון ההבחנה בין מקום שרגיל להיפגש עמו לבין מקום אחר, ובין דרך כבוד לדרך רגילה.

שורש הדינים

כל ההרחקות הללו עניין אחד להם: לשמור על הבדלת ישראל ושלא יהא נמשך אחר עבודת הגויים אף בדרך עקיפה של שותפות בשמחתם. הדגש אינו בשנאת הבריות, אלא בהרחקה מעבודה זרה ומכל הנלווה אליה. עם זאת, מצינו שחכמים התירו ואף חייבו דרכי שלום עם הגויים בעניינים שבין אדם לחבירו, כמבואר במקומו.

נמצא שדיני יום אידם הם דוגמה מובהקת לדרכה של תורה, להרחיק את ישראל מן הקרבה לעבודה זרה תוך שמירה על דרכי שלום וצדק עם כל אדם.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.