טיפול בפצעים ומכות בשבת: חבישה, מריחה ודין סחיטה

טיפול בפצעים ובמכות בשבת מעורר כמה שאלות הלכתיות: מלאכת "ממרח" במשחות, מלאכת "סוחט" בחומרי חיטוי, וגזירת שחיקת סממנים ברפואה. נבאר את עיקרי הדינים, תוך הבחנה בין מצב של סכנה למצב רגיל.

מכה שיש בה סכנה

מכה עמוקה, פצע מדמם בכמות מסוכנת, או פציעה באיברים מסוכנים — דינם כפיקוח נפש, ומטפלים בהם בכל הנדרש ובמהירות, ללא חשש מאיסורי שבת. כך גם מכה הנמצאת במקום שעלול להביא לזיהום מסוכן. בכל מצב כזה אין מדקדקים, שכן הצלת הנפש קודמת.

מלאכת ממרח במשחות

כאשר אין סכנה, יש להיזהר במריחת משחה. מריחה והחלקה של משחה על העור או על תחבושת עלולה להיכנס לאיסור "ממרח". לכן נהגו הפוסקים להורות:

• אין למרוח משחה ולהחליקה על המכה.
• אם צריך, מניחים מעט מהמשחה על המקום בלי למרוח ובלי להחליק, ומכסים בתחבושת.
• יש המקילים יותר במצבים מסוימים, ובכל אופן ימנע ממריחה והחלקה ממש.

חבישה וניקוי

חבישת פצע מותרת כשיש צורך. בניקוי הפצע יש להיזהר משימוש בצמר גפן או מטלית הספוגים בנוזל, מחשש מלאכת "סוחט". לכן ראוי לשפוך את הנוזל ישירות במקום לסחוט אותו מן הצמר גפן, או לשפוך על המקום ולא דרך ספיגה וסחיטה. כן יש להיזהר מקשירת קשר של קיימא בתחבושת.

גזירת שחיקת סממנים

גם בטיפול בפצע יש לזכור את גזירת שחיקת סממנים: למי שאינו חולה ואין במכה צער המפילו, אין להוסיף תרופות ומשחות לרפואה. אבל מי שיש לו מכה הגורמת לו כאב גדול עד שנחלש בה כל גופו, או שמדובר במכה של חלל הגוף, הדין שונה ומקילים יותר, שכן דינו כחולה. ההבחנה בין מכה קלה לכואבת היא מרכזית כאן.

הכנה מערב שבת

דרך ישרה היא להכין מראש מערב שבת את הדברים הנצרכים: תחבושות חתוכות במידה הנכונה, פלסטרים פתוחים, ומשחות במצב נוח לשימוש. הכנה זו מונעת ספקות רבים של חיתוך, מריחה וסחיטה בשבת עצמה. בבית שיש בו ילדים או חולים, הכנה כזו היא מעשה חכמה המונע מכשולים.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.