חתימת עדים בשטר — מי כשר לחתום ומה תוקף החתימה

נאמר 'עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין'. כלל זה מבטא את מרכזיותם של העדים בשטר: חתימתם אינה פרט טכני אלא היא שמעניקה לשטר את תוקפו כראיה. לפיכך יש להקפיד מאוד על כשרות העדים ועל אופן חתימתם, כמבואר בשולחן ערוך חושן משפט בהלכות עדות ובהלכות שטרות.

מי כשר לחתום כעד

העדים החותמים על שטר צריכים להיות כשרים לעדות ככל דיני עדות שבתורה. עד פסול, בין שנפסל מחמת עבירה ובין שנפסל מחמת קורבה, אינו יכול להכשיר את השטר בחתימתו. דברים שיש לתת עליהם את הדעת:

• העדים צריכים להיות אנשים שומרי תורה ומצוות הכשרים לעדות.
• אין העדים יכולים להיות קרובים זה לזה, ולא קרובים לבעלי הדבר.
• עד שהוא בעל עניין בדבר פסול לחתום, שכן הוא נוגע בעדותו.

כאשר אחד החותמים פסול, יש לדון בכל מקרה לגופו האם השטר בטל לחלוטין או שמא ניתן להכשירו על פי עד אחר ודרכי קיום אחרות, וזה מסור לבית דין.

קורבה הפוסלת

דיני הקרבה בעדות מסועפים, וכוללים קרבת משפחה בין העדים לבין הלווה או המלווה, וכן קרבה בין העדים עצמם. מאחר שטעות בעניין זה עלולה להפיל שטר שלם, נהגו המדקדקים לברר היטב את יחסי הקרבה לפני שמחתימים עדים, ולבחור עדים שאין בהם שום צד נגיעה או קרבה.

אופן החתימה

העד חותם את שמו באופן שניתן לזהותו, ונהגו שכל עד כותב 'פלוני בן פלוני עד'. החתימה צריכה להיות ברורה דייה כדי שניתן יהיה אחר כך לאמתה בעת קיום השטר. ראוי שהעדים יחתמו בסמיכות לתוכן השטר, באופן שלא יישאר רווח גדול שבו ניתן להוסיף דברים שלא נכתבו.

ידיעת העדים את תוכן השטר

עד החותם על שטר נחשב כמעיד על הדברים הכתובים בו. לפיכך מן הראוי שהעדים ידעו על מה הם חותמים, ולא יחתמו על שטר סתום שאינם מבינים את עניינו. כאשר העדים מעידים על הלוואה, עליהם לדעת שאכן נעשתה ההתחייבות, או לכל הפחות שהלווה הודה בפניהם על החוב. דקדוק זה שומר על אמיתות העדות.

סיכום

חתימת העדים היא הלב הפועם של השטר, ובה תלוי כל כוחו. כשרות העדים, היעדר קרבה ונגיעה, ואופן חתימה ראוי, כולם תנאים שבלעדיהם השטר עלול להתבטל. מאחר שמדובר בהלכות מדויקות שטעות בהן יקרה, בכל שאלה מעשית בנוגע למינוי עדים וחתימתם למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.