חודשי הקיץ והגלות: תמוז ואב כימי אבל וניחומים

ימי בין המצרים

בעוד שחודשי תשרי וניסן עוטים אופי של מועד ושמחה, חודשי תמוז ואב נושאים בתוכם זיכרון של אבל לאומי. בשבעה עשר בתמוז הובקעה חומת ירושלים בחורבן הבית, ומיום זה ועד תשעה באב נמתחת תקופה הקרויה "בין המצרים", על שם הפסוק "כל רודפיה השיגוה בין המצרים". אלה שלושה שבועות של אבל הולך ומתעצם על חורבן בית המקדש.

בתקופה זו נוהגים מנהגי אבלות מסוימים: נמנעים משמחות, מנישואין ומתספורת, וככל שמתקרבים לתשעה באב מוסיפים בחומרת המנהגים. בתשעת הימים שמראש חודש אב ואילך נוהגים להימנע מאכילת בשר ושתיית יין, פרט לשבת, ומצמצמים בשמחה ובהנאות.

שבעה עשר בתמוז

צום שבעה עשר בתמוז פותח את התקופה. על פי המסורת אירעו בו חמישה דברים קשים לעם ישראל לאורך הדורות, ובהם הבקעת חומת ירושלים ושבירת לוחות הברית הראשונים בידי משה כשירד מן ההר וראה את העגל. הצום מזכיר לנו את ראשית השבירה, הן הפיזית של החומה והן הרוחנית של הלוחות.

שבירת הלוחות אינה רק אירוע היסטורי אלא סמל לשבר ביחסים שבין ישראל לבוראם. תיקונו של שבר זה הוא משימה מתמשכת, והאבל של התקופה הוא הזדמנות להתבונן במה שאבד ולשאוף לתקנו.

תשעה באב — שיא האבל

חודש אב מגיע לשיאו בתשעה באב, היום העצוב ביותר בלוח העברי. על פי המסורת חרבו בו שני בתי המקדש, הראשון בידי הבבלים והשני בידי הרומאים, וכן אירעו בו צרות נוספות לאורך הדורות. ביום זה צמים מן הערב, יושבים על הארץ כאבלים, וקוראים את מגילת איכה המקוננת על חורבן ירושלים.

תשעה באב אינו רק אבל על אבן וברזל שנשרפו, אלא על השכינה שסילקה את עצמה, על הקרבה לבורא שאבדה, ועל הגלות הארוכה שבאה בעקבות החורבן. חכמים לימדו שכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, ובכך הם מחברים את האבל הקדום לכל אחד ואחד.

סיבת החורבן ולקחו

חכמים העמיקו לחקור בסיבת החורבן. על בית המקדש השני נאמר שחרב בשל שנאת חינם ששררה בין ישראל. לקח זה הופך את האבל למעשי: אם החורבן בא בשל פירוד ושנאה, הרי שהתיקון בא באמצעות אהבת חינם, אחדות וערבות הדדית. כך אין האבל מסתכם בבכי בלבד אלא מוליד מחויבות לשנות את הדרך.

זרעי הנחמה

למרבה הפלא, דווקא בעומק האבל טמונים זרעי הנחמה. מסורת עתיקה אומרת שביום תשעה באב עתיד להיוולד המשיח, כלומר מתוך החורבן עצמו צומחת הגאולה. השבת שלאחר תשעה באב קרויה "שבת נחמו", על שם פתיחת ההפטרה "נחמו נחמו עמי", ובה מתחילה סדרה של שבע הפטרות של נחמה המלוות אותנו עד ראש השנה.

כך מלמד אותנו המעבר מתמוז ואב אל חודש אלול והתשובה: אין אבל יהודי שאין בצידו תקווה. דווקא מתוך ההכרה במה שאבד נולדת השאיפה לבנות מחדש, ומתוך הבכי על העבר צומחת התפילה לעתיד טוב יותר ולגאולה השלמה.