שבעה עשר בתמוז — דיני הצום וזמניו

שבעה עשר בתמוז הוא הראשון משלושת הצומות הקלים, ובו נפרצה חומת ירושלים. מיום זה מתחילים ימי 'בין המצרים' הנמשכים עד תשעה באב, ובהם נוהגים מנהגי אבלות מסוימים. עצם הצום הוא תענית ציבור קלה, מן עלות השחר ועד צאת הכוכבים, ואסור בו רק באכילה ושתייה.

זמן תחילת הצום וסיומו

הצום מתחיל בעלות השחר. הרוצה לאכול או לשתות לפני כן, צריך לדעת שאם הוא רגיל להשכים ולאכול, מועיל שיתנה בליבו קודם השינה שדעתו לאכול או לשתות לפני עלות השחר; ואם לא ישן עדיין, מותר לו לאכול עד עלות השחר אף בלי תנאי, כל זמן שלא קיבל עליו את הצום. הצום מסתיים בצאת הכוכבים, וכל אחד ינהג כפי הזמן המקובל במקומו.

סדר התפילה וקריאת התורה

• בשחרית ובמנחה קוראים בתורה בפרשת 'ויחל משה' שעניינה בקשת רחמים וי"ג מידות.
• במנחה מוסיפים הפטרה, ויש בכך הבדלי מנהגים בין הקהילות.
• אומרים 'עננו' בתפילת העמידה — היחיד אומרו בשומע תפילה, והשליח ציבור אומרו כברכה בפני עצמה בחזרה.
• נהגו לומר סליחות מיוחדות לצום זה, על פי נוסח כל עדה.

השוכח ואכל

מי ששכח שהוא צום ואכל, אין צום זה נדחה ועליו להמשיך בתעניתו לאחר מכן, ואינו צריך להתענות ביום אחר תחתיו. אדם שטעם מעט מאכל בלא כוונה, יחמיר על עצמו וימשיך בצום. כמובן שאין לאכול לכתחילה, וכל מי שבריא חייב להתענות.

בין המצרים שמתחיל בו

מיום שבעה עשר בתמוז ואילך נכנסים לתקופת אבלות על החורבן. נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולא להתחתן בימים אלו, וכן נמנעים מלברך שהחיינו על דבר חדש כשאפשר. אצל הספרדים יש בכך הקלות מסוימות בחלק מן הימים, והמנהגים מתחזקים והולכים ככל שמתקרבים לתשעה באב, ובפרט בשבוע שחל בו תשעה באב. עצם הצום עצמו אינו חמור יותר משאר הצומות הקלים, אך הוא פתח לימים הקשים.

החלשים והחולים

חולה, אף שאין בו סכנה, פטור מן הצום בצומות הקלים, ואינו צריך להשלים. כן הדין לזקנים תשושים שהצום מזיק להם. מי שפטור מן הצום, ראוי שלא יאכל מאכלי תענוג אלא רק כדי קיום בריאותו, וטוב שייתן דמי האכילה לצדקה. בכל ספק בעניין בריאות יש לשאול רב יחד עם רופא.

ראוי לנצל את היום לתשובה, לתפילה ולעיון בעניין החורבן, שכן זוהי תכלית התענית. ההבדלים שבין מנהגי העדות בפרטי בין המצרים ובסדרי הסליחות מחייבים בירור כל אחד למנהג אבותיו.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.