זמני הביקור וסדריו — מתי וכיצד לבקר חולה

אף שמצוות ביקור חולים גדולה ונשגבת, נתנו חכמים בה כללים וסדרים כדי שתתקיים בדרך המועילה לחולה. עיקר העניין הוא שהביקור יבוא לטובת החולה, ולכן יש זמנים שאינם ראויים לביקור ויש דרכים שבהן ראוי לנהוג.

הזמנים שאין לבקר בהם

הפוסקים כתבו שאין לבקר את החולה בשעות מסוימות של היום, ובכלל זה השעות הראשונות של הבוקר והשעות האחרונות של היום. הטעם לכך כפול:

• בתחילת היום מצב החולה לרוב טוב יחסית, ולכן המבקר עלול שלא להתעורר לבקש עליו רחמים בכל ליבו.
• בסוף היום מצב החולה לעיתים מכביד, והמבקר עלול להתייאש מלהתפלל עליו.

מלבד טעמים אלו, ישנם זמנים שבהם החולה זקוק למנוחה או שמטפלים בו, וביקור באותה שעה רק מכביד. לכן הכלל הגדול הוא להתחשב במצב החולה ובמהלך היום שלו.

השכן והקרוב מקדימים

חכמים אמרו שאדם הקרוב לחולה רשאי לבקרו מיד, אף ביום הראשון לחוליו, ואילו הרחוקים ימתינו. הטעם הוא שהביקור המוקדם של הרחוקים עלול להבהיל את החולה ולגרום לו לחשוב שמצבו חמור. הקרובים, לעומת זאת, נוכחותם מרגיעה ואינה מבהילה.

תדירות הביקור

אין מצווה זו מצטמצמת לפעם אחת. אדרבה, ככל שמרבים לבקר — מרבים בחסד, ובלבד שלא יכביד על החולה. המבקר צריך לשקול בכל פעם אם נוכחותו מועילה. יש חולים שמתחזקים מן הביקור, ויש שמתעייפים ממנו, וצריך לכוון לטובת החולה.

אורך הביקור והתנהגות המבקר

על המבקר לזכור שאינו אורח רגיל. לכן ראוי:

• שלא יאריך יתר על המידה, אלא ישהה כדי שיועיל ולא ילאה את החולה.
• שיכניס עידוד ותקווה בדבריו, בלי להתעלם ממצבו האמיתי של החולה.
• שלא ידבר דברים המעציבים את החולה או מטילים עליו פחד.
• שיציע סיוע מעשי — ולא יסתפק בדברי נימוס בלבד.

ישיבה ועמידה ליד החולה

חכמים הדריכו שלא לשבת על מיטת החולה במקום הגבוה ממנו, אלא להיות באופן שבו המבקר אינו נראה כמתנשא על החולה. כמו כן יש ענייני כבוד הנוגעים למקום ישיבתו של המבקר ביחס לחולה, והכל כדי לשמור על כבוד החולה ולא להוסיף לו צער. הרעיון העומד מאחורי כל הפרטים הללו אחד הוא: הביקור נועד להקל על החולה, ולכן כל פרט נמדד לפי מידת התועלת והנחת שהוא מביא לו.

נמצא שמצוות ביקור חולים אינה רק עצם ההגעה, אלא אומנות שלמה של רגישות — לדעת מתי לבוא, כמה לשהות, ומה לומר. בכך מתקיימת המצווה בשלמותה.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.