זמן ברית המילה: ביום השמיני, מתי דוחים ומתי מקדימים

מצוות מילת הבן היא מן המצוות הראשונות שנצטוו עליהן ישראל, ונאמר בה זמן מפורש בתורה: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ". זמן זה אינו עניין של מנהג או נוחות בלבד, אלא חיוב מן התורה, ולכן יש להקפיד מאוד על דקדוקי ההלכה הקשורים בו.

כיצד מונים את היום השמיני

היום שבו נולד התינוק נחשב ליום הראשון, ומונים שמונה ימים עד למילה. אם נולד ביום ראשון, הברית תהיה ביום ראשון הבא. עיקרון חשוב הוא שהיום בהלכה מתחיל בערב, מצאת הכוכבים, ולכן תינוק שנולד לאחר צאת הכוכבים שייך כבר ליום שלמחרת לעניין מניין שמונת הימים.

• נולד ביום ובשעות האור — מונים מאותו היום.
• נולד בבין השמשות (בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים) — יש בכך ספק, ולמעשה נוהגים להחמיר ולמנות באופן שאינו פוגע בעיקר המצווה, ובכגון זה צריך הוראת רב.
• נולד לאחר צאת הכוכבים — היום הבא נחשב ליום הראשון.

ברית בזמנה דוחה שבת ויום טוב

מילה בזמנה, כלומר ביום השמיני המדויק, דוחה את השבת ואת יום טוב, ומלים את התינוק אף בהם, משום שזמנה קבוע. אולם דין זה אמור דווקא במילה שזמנה הוא ודאי השמיני. תינוק שנולד בבין השמשות, או תינוק שמילתו נדחתה מסיבה כלשהי ואינה עוד בזמנה, אין מלים אותו בשבת וביום טוב, אלא דוחים את הברית ליום חול.

גם ברית הנדחית מחמת בריאות אינה דוחה שבת, ולכן כאשר חלה דחייה יש לתאם את היום עם הרב והמוהל בדקדוק.

דחיית הברית מפני בריאות התינוק

חכמים הורו כלל גדול: סכנת נפשות דוחה את המילה, שכן "וחי בהם" — ולא שימות בהם. תינוק חולה אין מלים אותו עד שיבריא, ופיקוח נפשו קודם למצוות המילה בזמנה. כמה כללים נמסרו בעניין זה:

• תינוק שחלה בכל גופו ממתינים שבעה ימים מלאים מעת שהבריא לגמרי, ורק אחר כך מלים אותו.
• חולי מקומי באבר אחד — ממתינים עד שיבריא, ואז מלים מיד.
• תינוק שנולד במשקל נמוך, או שיש חשש בריאותי, או צהבת מעל הרגיל — אין למהר, אלא לפעול לפי הוראת רופא מומחה ירא שמיים ורב.

קביעת מצב הבריאות אינה מסורה להכרעת ההורים בלבד, אלא נעשית על פי רופא, ולכל הפחות יש לצרף את דעת הרב להכרעה אם הברית בזמנה או נדחית.

מילה שלא בזמנה

כל מילה שלא נעשתה ביום השמיני — בין מחמת חולי, בין מחמת אונס אחר — אבדה ממנה מעלת "מילה בזמנה", אך המצווה עצמה לא בטלה כלל, ומלים את התינוק לאחר שיבריא ויהיה ראוי. במקרה כזה אין מלים בשבת וביום טוב, וכן אין מלים בלילה אלא ביום, שנאמר "וביום השמיני", ובכלל זה גם מילה שלא בזמנה שאף היא ביום.

הקדמת הזמן אסורה

כשם שאין לאחר את המילה ללא סיבה, כך אין להקדים אותה לפני היום השמיני, שכן התורה קבעה דווקא יום זה. הקדמה פוגמת בקיום המצווה כתיקונה. לכן גם כאשר היום השמיני אינו נוח לבני המשפחה, אין זו עילה להקדים, וברית בזמנה נעשית במועדה.

סיכום מעשי

זמן הברית הוא יסוד המצווה, וקביעתו תלויה בשעת הלידה המדויקת, במצב בריאות התינוק, ובשאלת השבת והמועדים. אלו עניינים הדורשים דקדוק רב, ולעיתים יש בהם ספקות הלכתיים שאינם ניתנים להכרעה מתוך כלל כתוב לבדו.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.