השלך על ה' יהבך: סוד הביטחון השלם

אמונה וביטחון: שתי מדרגות

רבים מערבבים בין אמונה לביטחון, אך יש ביניהם הבדל מהותי. האמונה היא ההכרה השכלית בקיומו של הבורא ובהנהגתו את העולם. הביטחון הוא צעד נוסף: ההישענות המעשית והרגשית עליו. אדם יכול להאמין שהקדוש ברוך הוא יכול לעזור לו, ובכל זאת להיות מודאג ומתוח. הביטחון הוא המדרגה שבה האמונה יורדת אל הלב והופכת לתחושת ביטחון ושלווה.

הביטחון אינו ידיעה שדווקא ייטב לי כפי שאני מבקש, אלא הישענות שלמה על הבורא מתוך ידיעה שהוא יעשה את הטוב ביותר עבורי. אדם בעל ביטחון אינו אומר "אני בטוח שאקבל בדיוק את מה שאני רוצה", אלא "אני בטוח שה' מנהיג אותי לטובתי, יהא אשר יהא".

להשליך את היהב

הביטוי "השלך על ה' יהבך" מבטא יפה את מהות הביטחון. היהב הוא המשא, הדאגה, העול. כאשר אדם משליך את משאו על הבורא, הוא אינו מתכחש לקושי, אלא מעביר את נטל הדאגה אל מי שמסוגל לשאת אותו. הוא ממשיך לעשות את חלקו, אך אינו נושא לבדו את כובד התוצאה.

דימוי יפה לכך הוא אדם הנושע מטען כבד על שכמו בעודו עומד על עגלה. אין כל טעם שיישא את המטען על גבו, שהרי העגלה נושאת ממילא את הכל. כך האדם הנושא את דאגותיו לבדו, בעוד שיכול היה למסור אותן בידי בוראו. הביטחון הוא ההכרה שאיננו לבד, ושיש מי שנושא אותנו ואת משאנו.

הביטחון אינו פטור מהשתדלות

כמו באמונת ההשגחה, גם כאן יש להבהיר שהביטחון אינו פוטר מן ההשתדלות. אדרבה, ההשתדלות היא חלק מן הדרך הראויה. הביטחון אינו אומר "אשב בחיבוק ידיים והכל ייעשה", אלא "אעשה את המוטל עלי בשלמות, אך לבי לא יהיה תלוי במעשי אלא בבורא".

ההבדל הוא בנקודת ההישענות. אדם חסר ביטחון משעין את כל תקוותו על השתדלותו, ולכן הוא מתוח וחרד, שמא לא תצלח. אדם בעל ביטחון משעין את תקוותו על הבורא, ולכן הוא רגוע, גם בעודו עמל בכל כוחו. ההשתדלות זהה, אך הלב שונה לחלוטין.

פירות הביטחון

הביטחון אינו רק חובה דתית, אלא מתנה עצומה לחיי האדם. מי שזוכה לבטוח בבוראו, חי חיים שלווים ומאושרים יותר. הוא משוחרר מן הלחץ המתמיד, מן הדאגה הכרסמת ומן הפחד מן העתיד. הוא יכול ליהנות מן ההווה, משום שאינו טרוד תמיד במחר.

יתר על כן, חכמינו לימדונו שהביטחון עצמו פותח שערי ברכה. כאשר אדם בוטח בבורא בלב שלם, הוא ממשיך עליו השפעה של חסד. הביטחון אינו רק תגובה למציאות, אלא כוח המעצב את המציאות. מי שבוטח, מתעורר עליו זכות מיוחדת.

כיצד בונים ביטחון

הביטחון אינו נרכש ביום אחד, אלא נבנה בהדרגה. ראשית, כדאי להתבונן בעבר ולראות כיצד הבורא הנהיג אותנו עד כה. כל אדם יכול להצביע על רגעים שבהם נושע באופן שלא ציפה, או שבהם דבר שנראה רע התגלה כטובה. ההתבוננות הזו מחזקת את הביטחון להבא.

שנית, מועיל להתאמן בביטחון בדברים קטנים, ומשם להתקדם אל הדברים הגדולים. בכל פעם שעולה דאגה, ננסה למסור אותה במודע לבורא, ולומר בלב "אני בוטח בך". האימון החוזר מחזק את השריר הרוחני הזה.

שלישית, ראוי ללמוד מספרי המוסר והמחשבה העוסקים בביטחון, ולהתבונן ברעיונותיהם. ככל שהדעת מתרחבת בהבנת מהות הביטחון, כן קל יותר ללב להפנימו. ורביעית, ובעיקר, יש לבקש את הביטחון מן הבורא עצמו, שהרי גם הביטחון הוא מתנה משמים, וראוי להתפלל עליה.

בסופו של דבר, הביטחון הוא מן המדרגות הנעלות ביותר בעבודת ה', והוא מעניק לאדם שלווה שאין כדוגמתה. מי שזוכה לבטוח בבוראו בלב שלם, הופך את חייו ממסע של חרדה למסע של שלווה ואמון, שבו הוא יודע תמיד שהוא נתון בידיים טובות.