הקדיש — מהותו, סוגיו ודיני אמירתו

הקדיש הוא מן הדברים שבקדושה הנאמרים דווקא בעשרה. עיקרו שבח גדול להקדוש ברוך הוא וקריאה לקידוש שמו בעולם, והוא נאמר ברובו בלשון ארמית. גדולה מעלת עניית הקדיש, ובמיוחד עניית 'אמן יהא שמיה רבא' בכל כוחו ובכוונה.

מדוע הקדיש בעשרה

הקדיש הוא קידוש השם ברבים, ודבר שבקדושה אינו נאמר בפחות מעשרה. לכן אין אומרים קדיש אלא במניין, וצריך שיהיו עשרה שומעים ועונים. אם יצאו חלק מן העשרה באמצע, יש בכך פרטי דינים, ויש לנהוג בזה כהוראת חכמים.

סוגי הקדיש

כמה סוגי קדיש יש, וכל אחד מקומו ועניינו:

• חצי קדיש — נאמר בין חלקי התפילה לסיומם.
• קדיש שלם, הוא קדיש תתקבל — נאמר אחר סיום התפילה, ובו מוסיפים בקשה שתתקבל תפילת ישראל.
• קדיש יתום — נאמר על ידי האבלים אחר אמירת מזמורים ופסוקים.
• קדיש דרבנן — נאמר אחר לימוד תורה שבעל פה ברבים, ובו תוספת תפילה על הלומדים.

עניית הקדיש

בשמיעת הקדיש צריך הציבור לענות 'אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא'. אמרו חכמים שכל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו, כלומר בכל כוונתו, קורעים לו גזר דינו וזוכה לטובה גדולה. כן עונים אמן אחר חלקי הקדיש האחרים, ושוחים מעט במקום שנהגו.

הנהגות נוספות

נהגו לעמוד בשעת אמירת קדיש וענייתו במנהג אשכנז, ובמנהג עדות המזרח יש שאינם מקפידים לעמוד אם ישבו כבר. בעניין מי אומר את הקדיש, ובפרט קדיש יתום, יש מנהגים שונים בין הקהילות — יש שכל האבלים אומרים יחד, ויש שמחלקים ביניהם. כל אחד ינהג כמנהג בית הכנסת שלו.

מאחר שדיני הקדיש ומנהגי האמירה רבים ומשתנים בין הקהילות, למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.