הנחת תפילין

מצוות תפילין היא מן היסודות של עבודת ה׳ שבכל יום, וארבע הפרשיות שבתפילין מכריזות על ייחוד ה׳ ועל יציאת מצרים. אמרו חז״ל שהמניח תפילין כאילו קורא בתורה, ומאריכים לו ימיו, שנאמר ״ה׳ עֲלֵיהֶם יִחְיוּ״ (מנחות מד, ב). במאמר זה נסדר את הלכות הנחת התפילין למעשה, את מקומן, ברכותיהן, זמנן וקדושתן.

מקור המצווה ועניינה

נאמר ארבע פעמים בתורה ״וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ״ (דברים ו, ח, ועוד). התפילין הן ׳אות׳ של ברית בין ישראל לאביהם שבשמים. תפילה של יד כנגד הלב — שיעבוד הרצון והתאווה; ושל ראש כנגד המוח — שיעבוד המחשבה. יחד הן ביטוי לקבלת עול מלכות שמים בלב ובמוח, שנאמר ״וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ״ — אלו תפילין שבראש (מנחות לה, ב).

מקום ההנחה

• של יד — על שריר הזרוע השמאלית (בגובה הקיבורת, בין הכתף למרפק), כלפי הלב. איטר יד (שמאלי) מניח על יד ימין. הקשר נעשה סמוך אחר הברכה, וכורכים את הרצועה שבע כריכות על הזרוע ואחר כך על היד והאצבע.
• של ראש — על הראש במקום שיער הראש, כנגד בין העיניים, כלומר על הקדקוד מלמעלה ולא נמוך על המצח. הקשר של הראש מונח בעורף, מעל תחילת הגולגולת.

סדר ההנחה והברכות

• מקדימים תמיד תפילין של יד לשל ראש, שנאמר ״וּקְשַׁרְתָּם... וְהָיוּ לְטֹטָפֹת״ (מנחות לו, א); וכן חולצים של ראש קודם.
• על של יד מברכים ״להניח תפילין״, וקושר מיד בלא הפסק.
• על של ראש — לפי מנהג ספרד אין מברכים כלל אם לא הפסיק; ולפי מנהג אשכנז מברכים ״על מצות תפילין״, ואומרים אחריה ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ מחשש ברכה שאינה צריכה.
• אין להפסיק בדיבור בין תפילין של יד לשל ראש; הפסיק — לפי מנהג אשכנז חוזר ומברך גם ברכת ״להניח״.

זמן ההנחה

זמן המצווה ביום, ומתחיל מ׳משיכיר׳ — משעה שרואה את חברו הרגיל עמו ומכירו ברחוק ארבע אמות (מנחות לו, א). אין מניחים תפילין בלילה. בשבתות ובימים טובים אין מניחים תפילין, מפני שהם עצמם ׳אות׳, ואות בתוך אות אינו צריך (מנחות לו, ב). בחול המועד נחלקו המנהגים, ויעשה כל אחד כמנהג אבותיו ובני עדתו.

קדושת התפילין והנהגות

• גוף נקי — אסור להפיח בהן, וצריך להיזהר בניקיון הגוף בעת שהן עליו, שנאמר ״וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ״.
• היסח הדעת — לא יסיח דעתו מהן היסח הדעת של קלות ראש; מותר לעסוק בתורה ובתפילה, שהם עצמם קידוש הדעת.
• נוהגים למשמש בתפילין ולנשקן בשעת ההנחה ובקריאת שמע ובאמירת ״וקשרתם״.
• בודקים את הבתים והרצועות שיהיו שחורים ותקינים, ומחזירים אותן לתיקן אחת לכמה שנים.

פסולים ודינים מצויים

• ריבוע הבתים — בתי התפילין צריכים להיות מרובעים בתפרם ובבסיסם, ואם נתקלקל ריבועם — נפסלו.
• סדר הפרשיות — ארבע הפרשיות צריכות להיכתב כסדרן, וטעה בסדרן — פסול; ולכן אין לפתוח את הבתים אלא סופר מומחה.
• רצועה שנפסקה — נפסקה הרצועה בתוך השיעור ההכרחי — צריך תיקון, ואין להניח בברכה עד שתתוקן.
• מניח לראשונה — הבר מצווה ומי שמתחיל להניח, טוב שילמד תחילה את סדר הכריכה והמקום המדויק ממי שבקי.
• שעת הדחק וחולה — מי שאינו יכול להניח של יד מחמת פצע בזרועו, מניח של ראש לבדו; ומי שראשו חבוש, מניח של יד לבדו — שכל אחת מצווה בפני עצמה ואינן מעכבות זו את זו (מנחות מד, א).

קדושת התפילין ושמירתן

התפילין הן תשמישי קדושה, ויש לנהוג בהן כבוד: אין להניחן בכל מקום, ואין להיכנס בהן לבית הכסא. כשחולצן, מקפלן ומניחן בכיסן בדרך כבוד, ונוהגים שלא להפוך את סדרן. הבתים והרצועות צריכים להיות שחורים כהלכה, וכשמשחירים מחדש צריך שיהיה לשמה. הרצועה של יד והרצועה של ראש — שחורות מבחוץ. מי שרצועתו נחתכה או שנתגלה ספק בכשרות הבתים, יביאן לבדיקת סופר מומחה, ואל יניחן בברכה בספק. ראוי לבדוק תפילין אחת לכמה שנים, שמא נתקלקלו הפרשיות מחמת זיעה ולחות.

למעשה

ראוי להניח תפילין בכל יום חול, בזמנה, במקום המדויק, ולבדוק את הרצועות שיהיו שלמות ושחורות. בזמן ההנחה יכוון לקיים מצוות בוראו ולשעבד לו לבו ומוחו, ובכך תהא ההנחה לא רק מעשה יד אלא קבלת עול מלכות שמים שלמה. הרגיל להניח יהדר להניחן בזמן קריאת שמע ותפילה.

סיכום

הנחת תפילין היא ה׳אות׳ היומי של ברית ישראל עם קונם. סדר ההנחה — של יד קודם, של ראש אחריו, בזמן היום ובמקום המדויק — קדושת הגוף שבשעתן, והכוונה הפנימית, הופכים מצווה זו לרגע של חיבור עמוק בכל בוקר, שבו משעבד האדם את לבו ומוחו לבורא.