המתינות באכילה: ללעוס לאט וליהנות לפי הרמב"ם

הנהגת הבריאות של הרמב"ם אינה מסתכמת בשאלות מה אוכלים וכמה, אלא נוגעת גם לאופן האכילה עצמו. הוא ראה בדרך שבה אדם אוכל — בנחת או בחיפזון — גורם המשפיע על בריאותו.

אכילה בישוב הדעת

הרמב"ם הדריך לאכול במתינות ובנחת, ולא מתוך בהילות. אדם הממהר בסעודתו ובולע את מאכלו בחופזה מכביד על מערכת העיכול, בעוד אדם האוכל לאט ובסבלנות מקל עליה. ישוב הדעת בשעת האכילה הוא חלק מהנהגה מתוקנת.

לעיסה כראויה

אחד הביטויים המעשיים של המתינות הוא הלעיסה. כשהמזון נלעס היטב, מערכת העיכול קולטת אותו בקלות רבה יותר. זהו עיקרון כללי ופשוט, שאינו מצריך ידע רפואי מיוחד, אך תורם רבות לאכילה נכונה.

• לאכול לאט ובנחת.
• ללעוס היטב לפני הבליעה.
• להימנע מאכילה מתוך מתח או חיפזון.

אכילה כפעולה מודעת

מתוך דברי הרמב"ם עולה שהאכילה צריכה להיות פעולה מודעת ולא אוטומטית. כשאדם קשוב למה שהוא אוכל ולכמות שהוא צורך, קל לו יותר לשמור על המידה הנכונה ולעצור בזמן. החיפזון, לעומת זאת, מוביל לעיתים לאכילת יתר בלי שים לב.

חלק מתפיסה כוללת

המתינות באכילה משתלבת בתפיסה הרחבה של הרמב"ם על איזון והנהגה מיושבת. כפי שהוא קרא לאיזון במידות הנפש ובפעילות הגוף, כך קרא גם לאיזון ולנחת בשעת הסעודה. הכול חלק מאותה דרך של חיים מתוקנים.

מסר לימינו

בעולם מהיר שבו רבים אוכלים תוך כדי עיסוק אחר, הקריאה של הרמב"ם לאכול בנחת ובמודעות נחוצה במיוחד. עצם ההאטה והקשב לאכילה הם הנהגה כללית ובריאה, המתאימה לכל אדם.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.