המים: מקור החיים ופלא הבריאה בים ובכל מקום

עולם של מים

רוב פני כדור הארץ מכוסים במים, ורוב המים נמצאים בימים ובאוקיינוסים. המים הם יסוד מרכזי בבריאה, וכל חיים תלויים בהם. בלי מים אין חיים, לא ליצורי הים ולא ליצורי היבשה. בתורה, כבר בתחילת מעשה בראשית, נזכרים המים: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (בראשית א, ב).

ביום השלישי לבריאה נאמר: "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" (בראשית א, ט), ואז נקראו המים הנקווים ימים. כך הופרדו הים והיבשה, וכל אחד קיבל את מקומו. הים גדול ורחב, אך גבולותיו קבועים, ואין הוא עובר את הגבול שנקבע לו.

תכונות מופלאות של המים

למים תכונות מיוחדות המאפשרות את קיום החיים. המים יכולים להמיס בתוכם חומרים רבים, וכך הם נושאים מזון וחומרים חיוניים ליצורים החיים. המים גם שומרים על חום בצורה מיוחדת, ולכן הים אינו מתחמם ואינו מתקרר במהירות, וכך נשמרים תנאי חיים יציבים ליצורים החיים בו.

תכונה מופלאה נוספת היא שכאשר המים קופאים, הקרח הנוצר צף על פני המים ואינו שוקע. אילו היה הקרח שוקע, היו גופי מים קופאים מן התחתית כלפי מעלה, והחיים בהם לא היו יכולים להתקיים. אך מאחר שהקרח צף, הוא יוצר שכבה מגינה, ומתחתיה נשמרים המים ויכולים להתקיים בהם חיים. זהו אחד מפלאי הבריאה הדקים.

מחזור המים בעולם

המים אינם עומדים במקומם, אלא נעים במחזור מתמיד. מן הים עולים מים אל האוויר, מתקבצים לעננים, ויורדים כגשם על היבשה. מי הגשם נאספים בנהרות ובמעיינות, ושבים בסופו של דבר אל הים. מחזור זה נמשך ללא הרף ומשקה את העולם כולו.

על מחזור זה מדבר קהלת: "כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים, שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת" (קהלת א, ז). פסוק זה מתאר בדיוק את מחזור המים: הנחלים זורמים אל הים, אך הים אינו מתמלא, משום שהמים שבים ועולים וחוזרים חלילה.

גבול הים

אחד הפלאים שעליהם מתעכבת התורה הוא גבול הים. הים עצום וחזק, גליו אדירים, ובכל זאת הוא אינו עובר את גבולו ואינו מציף את היבשה. בספר איוב מתואר כיצד הבורא שם לים גבול: "וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי, וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם, וָאֹמַר: עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף, וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ" (איוב לח, י-יא).

גבול זה, המחזיק את הים האדיר במקומו, הוא ביטוי לשליטת הבורא בעולמו. הים על כל עוצמתו כפוף לחוק שנקבע לו, ואינו עובר את הגבול. בכל פעם שגל מתנפץ על החוף ושב לאחור, מתגלה מחדש הפלא הזה. ההתבוננות בכוחו של הים, ובגבול הקבוע לו, מעוררת יראת כבוד לפני מי שברא ומנהיג את הכול בחכמה.