הלכות ברכת כהנים — נשיאת כפיים וברכת העם

ברכת כהנים, הנקראת גם “נשיאת כפיים”, היא מצווה מן התורה שבה מברכים הכהנים את עם ישראל. נאמר בתורה: “דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל”, ובהמשך שלושת הפסוקים של הברכה — “יברכך”, “יאר” ו“ישא”. ברכה זו היא ביטוי לאהבת ה׳ את עמו, והכהנים משמשים בה כצינור להעברת הברכה מן הקדוש ברוך הוא אל ישראל. במאמר זה נסקור את עיקרי ההלכות הנוגעות לברכת כהנים.

מהות המצווה

המצווה מוטלת על הכהנים לברך את ישראל, ומקורה מפורש בתורה בפרשת נשא. חכמים דרשו שהברכה ניתנת מאת ה׳, שנאמר בסוף הפרשה “ואני אברכם” — אין הכהנים מברכים מכוחם, אלא הם השלוחים והקדוש ברוך הוא הוא המברך. משום כך יש בברכה זו קדושה עצומה, והציבור עומד לקבלה ביראה ובכבוד. כהן שאינו עולה לברך כשקוראים לו, יש בכך משום ביטול מצוות עשה.

תוכן שלושת הפסוקים

שלושת פסוקי הברכה כוללים שש בקשות ההולכות ומתעלות. “יברכך ה׳ וישמרך” — ברכה בממון ושמירה עליו; “יאר ה׳ פניו אליך ויחונך” — מאור פנים וחן; “ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום” — קרבת ה׳ ושלום, שהוא כלי המחזיק כל ברכה. חז״ל ראו בברכה זו סדר עולה מן הגשמי אל הרוחני, המסתיים בשלום שהוא שיא כל הברכות.

זמני נשיאת כפיים

בארץ ישראל נהגו הכהנים לשאת כפיהם בכל יום בתפילת שחרית, ובמקומות רבים אף במוסף. בחוץ לארץ, לעומת זאת, נהגו האשכנזים לשאת כפיים רק בתפילות מוסף של ימים טובים, מחמת טעמים שונים שהזכירו הפוסקים. בכל מקום יש לנהוג כמנהג המקום, ואין לשנות ממנהג בית הכנסת.

סדר נשיאת הכפיים

נשיאת הכפיים נעשית בתפילת חזרת הש״ץ, בברכת “שים שלום”. תחילה קורא השליח ציבור או השמש “כהנים”, והכהנים עולים לדוכן. הם מגביהים ידיהם כנגד כתפיהם, פורשים אצבעותיהם באופן המסורתי, ומברכים את ישראל מילה במילה כפי שמקריא להם השליח ציבור. הכהנים מפנים פניהם אל הציבור וגבם אל ההיכל.

הכנת הכהנים

• הכהנים נוטלים ידיהם קודם הברכה, והלוויים יוצקים על ידיהם.
• הכהנים חולצים נעליהם קודם עלייתם לדוכן.
• הכהנים מכסים ידיהם ופניהם בטלית בשעת הברכה, ואין להביט בהם.
• הברכה נאמרת בקול רם, בעמידה, ופנים כנגד הציבור.

מיהו הכשר לשאת כפיים

כל כהן מיוחס שאין בו פסול רשאי לשאת כפיו. יש דברים המעכבים, וישנם דיני מומין ופרטים שנתבארו בפוסקים. כהן שיש בו עניין המונע או שאינו יודע כיצד לנהוג, ראוי שיברר את דינו אצל מורה הוראה. הברכה נאמרת בלשון הקודש ובנוסח הקבוע, ואומרה הכהן מעומד ובקול רם.

תפקיד הציבור

הציבור צריך לעמוד מול הכהנים ולהאזין לברכה בכוונה, בלא להסיח דעת ובלא לדבר. אין להביט בכהנים בשעת הברכה, ונהגו להרכין את הראש או לעצום העיניים. לאחר כל אחד משלושת הפסוקים עונה הציבור “אמן”. הנמצא מאחורי הכהנים אינו בכלל הברכה, ולכן ראוי לעמוד לפניהם או לצדם, מלפני קו פני הכהנים.

הדרכה מעשית

כדי לקבל את ברכת הכהנים כראוי, יש לעמוד בשקט מול הכהנים ולכוון לקבל את הברכה מאת ה׳. אין לצאת מבית הכנסת בשעה שהכהנים ניגשים לברך, ומי שכבר עומד במקומו יישאר עד תום הברכה. הכהנים, מצידם, צריכים לכוון לברך את ישראל באהבה, שנאמר בברכה שלפני נשיאת כפיים “אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציונו לברך את עמו ישראל באהבה”.

• הציבור עונה אמן אחר כל אחד משלושת הפסוקים.
• אין להביט בידי הכהנים בשעת הברכה.
• מי שעומד מאחורי הכהנים אינו נכלל בברכה.
• הכהנים מברכים בעמידה, יחפים, ובכוונה לברך באהבה.

במקומות שבהם אין נשיאת כפיים באותו יום, נוהג השליח ציבור לומר את נוסח “אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת” ובו מוזכרים שלושת הפסוקים, כדי שלא תישכח הברכה מן הציבור. בשעת נשיאת כפיים אמיתית, לעומת זאת, אין השליח ציבור אומר נוסח זה אלא מקריא לכהנים.

ברכת כהנים שמחוץ לתפילה

מלבד נשיאת כפיים בתפילה, נהגו הורים לברך את ילדיהם בליל שבת בנוסח ברכת כהנים, וכן נהגו לברך חתן וכלה ואדם היוצא לדרך. אף שאין זו נשיאת כפיים ממש ואין בה קדושת הדוכן, יש בה סגולה של המשכת ברכה, שכן היא לשון הברכה שקבע הבורא בתורתו. אך את הברכה כמצווה מן התורה מקיימים הכהנים דווקא בנשיאת כפיים על פי כל דיניה.

כשאין כהן או כשהכהן אינו עולה

אם אין כהן בבית הכנסת, אין נשיאת כפיים, והשליח ציבור אומר את נוסח “אלוקינו ואלוקי אבותינו”. כהן שיש לו אונס או סיבה המונעת ממנו לעלות, ראוי שיצא מבית הכנסת קודם ברכת רצה כדי שלא ייראה כמזלזל בכהונתו. בכל מקרה של ספק בדיני הכשרות לנשיאת כפיים, יש לפנות למורה הוראה מובהק שיורה כיצד לנהוג הלכה למעשה, שכן פרטי הדינים רבים ומדוקדקים. ראוי גם שהציבור יסייע בקיום המצווה, ולא ילחץ על כהן שיש לו סיבה מוצדקת שלא לעלות, אלא ינהג בכבוד ובנחת. בכל מקרה, עצם קריאת “כהנים” והכנת הכהנים לברכה מוסיפים אווירה של קדושה ויראה בבית הכנסת, ומזכירים לכל הנוכחים שהברכה האמיתית מקורה מן השמים.

סיכום

ברכת כהנים היא רגע נשגב שבו יורדת הברכה האלוקית אל עם ישראל דרך הכהנים, בני אהרן אוהב שלום ורודף שלום. ההקפדה על דיני נשיאת הכפיים — מצד הכהנים בהכנתם ובכוונתם, ומצד הציבור בעמידתו ובקשב שלו — מאפשרת לברכה זו לחול על העם בשלמות. שלושת הפסוקים, המסתיימים בברכת השלום, מבטאים את שאיפתנו העמוקה לברכה, לשמירה ולשלום. כאשר הכהנים מברכים באהבה והציבור מקבל את הברכה ביראה ובכוונה, נעשה בית הכנסת כמקדש מעט שממנו יוצאת הברכה לכל בית ישראל. יש להתייחס לרגע זה בכובד ראש ובשמחה כאחד, ולהודות לבורא ששם את ברכתו בפי בניו הכהנים. יהי רצון שברכת הכהנים תתקיים בנו בכל עת ובכל שעה, ותשרה עלינו ברכת ה׳ באמת ובשלמות.