הכותל המערבי — הלכות, מנהגים ומעלת שריד בית מקדשנו

אבנים עתיקות וענקיות, ספוגות בדמעות של אלפיים שנה, עומדות עדות חיה לבית המקדש שחרב. הכותל המערבי הוא שריד החומה שהקיפה את הר הבית, והוא המקום הקדוש ביותר שבו מותר ליהודים להתפלל כיום. אמרו חכמים על הפסוק ׳הנה זה עומד אחר כתלנו׳ — לעולם אין השכינה זזה מן הכותל המערבי. במאמר זה נעסוק במעלתו, בהלכותיו ובמנהגיו של שריד בית מקדשנו.

קדושת המקום ומקורה

המדרש מלמד שכאשר החריבו האויבים את בית המקדש, נשבע הקב״ה שהכותל המערבי לא ייחרב לעולם, מפני שהשכינה שורה עליו ואינה זזה ממנו. הכותל אינו כותל של קודש הקודשים עצמו, אלא חלק מכותל התמך המערבי של הר הבית, אך קדושתו נובעת מקרבתו הרבה למקום המקדש ומהשראת השכינה עליו. במשך הדורות הפך הכותל לסמל החורבן והתקווה כאחד — עדות לבית שחרב, וכיסופים לבית שייבנה.

הזהירות בקדושת הר הבית

יש להדגיש נקודה הלכתית חשובה ביותר: הר הבית עצמו קדוש בקדושה חמורה מאוד, ואסור להיכנס אליו בטומאה, ובימינו כולנו טמאי מתים שאין לנו אפר פרה אדומה להיטהר. משום כך רבים מגדולי ישראל אסרו לחלוטין את העלייה להר הבית, מחשש כרת על הנכנס למקום המקדש בטומאה. הכותל המערבי הוא הפתרון — מקום שבו אפשר להתקרב ככל האפשר למקום המקדש ולהתפלל בלא חשש איסור, ולכן הפך במרוצת הדורות למוקד תפילת עם ישראל כולו.

מנהגי התפילה בכותל

• קריעה — הרואה את מקום המקדש בחורבנו חייב לקרוע את בגדו כאבל, ויש בזה פרטי דינים לגבי מי שרואה שוב לאחר שלושים יום, ולגבי מי שרגיל לבוא תדיר.
• פתקאות בין האבנים — נהגו רבים לתחוב פתקי בקשה בין אבני הכותל. אף שאין זה חיוב הלכתי, יש בזה ביטוי לאמונה שהמקום מסוגל לתפילה ולקבלתה.
• תפילה בכל עת — הכותל הפך למקום תפילה מרכזי, ובו מתקיימות תפילות ברציפות בכל שעות היום והלילה, ורבים באים לשפוך שיחם לפני הבורא במקום הקדוש.

ההתנהגות במקום הקדוש

המתקרב לכותל צריך לנהוג במורא מקדש. אף שאין זה המקדש עצמו, קדושת המקום מחייבת התנהגות של כובד ראש ויראה. ראוי להתלבש בצניעות, להימנע מקלות ראש ומשיחה בטלה, ולזכור שעומדים במקום שהשכינה שורה בו. אמרו חכמים על מורא מקדש שאין זה מורא מפני המקום הפיזי או מפני האבנים, אלא מורא מפני מי ששוכן במקום — מפני הקדוש ברוך הוא שציווה על יראת מקדשו.

לעולם אין השכינה זזה מן הכותל המערבי, שנאמר הנה זה עומד אחר כתלנו.

הכותל בתולדות ישראל

במשך דורות רבים היה הכותל מקום התפילה, הבכי והכיסופים של עם ישראל. יהודים מכל קצווי תבל היו עולים אליו ברגל ובמסירות נפש, לשפוך שיחם ולבכות על החורבן. משום הדמעות שנשפכו בו לאורך הדורות, נקרא בפי האומות ׳כותל הדמעות׳. בתקופות שונות נאסר על היהודים להתפלל בו או הוגבלו זכויותיהם עד מאוד, ושחרורו והנגשתו לתפילה חופשית היו רגעים של התרגשות עצומה לעם כולו, ומאז שבו אליו המונים.

הכותל וההשתוקקות לגאולה

הכותל אינו רק זיכרון של עבר, אלא גם תקווה לעתיד. העומד מולו נזכר שבית המקדש חרב, ומתעורר בו הכיסוף לבניינו מחדש. התפילה בכותל מכוונת לא רק לצרכים פרטיים, אלא לגאולה השלמה ולבניין המקדש. משום כך ראוי למתפלל בכותל לכלול בתפילתו בקשה על בניין ירושלים והמקדש במהרה בימינו, ולהצטרף בכך לתפילת הדורות המצפים לישועה.

למעשה

• הבא לכותל ראוי שיכין את לבו לתפילה, ויזכור לפני מי הוא עומד ובאיזה מקום קדוש.
• יש להקפיד על לבוש צנוע ועל כיסוי ראש לגברים, ועל התנהגות של כובד ראש.
• הרואה את מקום המקדש בחורבנו — יש לו לקרוע, וראוי להתייעץ ברב לגבי פרטי הדין.
• ראוי לומר תפילה על בניין בית המקדש ועל הגאולה השלמה של כלל ישראל.

שער השמים לתפילות

מסורת בידי ישראל שהתפילות כולן עולות דרך ירושלים ומקום המקדש. יעקב אבינו קרא למקום ׳שער השמים׳, ואמרו חכמים שכל התפילות שבעולם עולות ומתקבצות בירושלים ומשם עולות למעלה. משום כך, המתפלל בחוצה לארץ מכוון את לבו כנגד ארץ ישראל, והמתפלל בארץ כנגד ירושלים, והמתפלל בירושלים כנגד מקום המקדש. העומד בכותל המערבי מתפלל אפוא במקום הקרוב ביותר לשער השמים, ותפילתו עולה משם ישירות. יש בזה עידוד גדול למתפלל — הוא עומד במקום שהשכינה שורה בו, ותפילתו בוקעת רקיעים. אך כמו בכל דבר שבקדושה, אין המקום פועל לבדו: נדרשת כוונת הלב, הכנעה ואמונה. מי שבא לכותל בלב שלם ובכוונה, ומצרף את בקשתו לתפילת הדורות שנשפכה במקום זה, זוכה לרגע של קרבת אלוקים שאין כמותו, ולתקווה שתפילתו תתקבל לרצון לפני אדון כל.

תפילת רבים וכיסוף הדורות

הכותל המערבי הפך למקום שבו נפגשים יהודים מכל העדות והזרמים, מכל קצווי תבל, כדי להתפלל יחד. יש בכך ביטוי לאחדות ישראל סביב מקום המקדש, ולכיסוף המשותף של כל הדורות לגאולה. אמרו חכמים שתפילת רבים אינה חוזרת ריקם, ובכותל, מקום השראת השכינה, מצטרפות תפילות היחידים לתפילת הכלל. העומד מול הכותל אינו מתפלל לבדו — הוא מצטרף לתפילת מיליוני יהודים שעמדו במקום זה לאורך הדורות, שפכו דמעותיהם וביקשו על הגאולה. הפתקים הנתחבים בין האבנים, הדמעות הנשפכות והתפילות הנלחשות, כולם עולים יחד כתפילה אחת גדולה של עם המצפה לישועה ולבניין מקדשו.

הכותל המערבי הוא גשר חי בין העבר לעתיד — שריד מן הבית שחרב, ותקווה לבית שייבנה במהרה. העומד מול אבניו העתיקות מתחבר אל שרשרת הדורות של עמו, ואל התפילה הנצחית שהשכינה לעולם לא עזבה את המקום הזה. יהי רצון שנזכה כולנו לראות בבניין המקדש ובגאולה השלמה במהרה בימינו, ולהתפלל שוב בבית ה׳ על מכונו.