הולכת ספר התורה והחזרתו — עמידה, נשיקה והקפות

הוצאת ספר התורה מן ההיכל והובלתו אל הבימה, וכן החזרתו, הם רגעים שבהם מתגלה כבוד התורה לעיני כל הקהל. נהגו ישראל לנהוג בשעה זו מנהגי כבוד רבים: עמידה, ליווי, נשיקה ושירה, וכל אלו מבטאים את ההכרה שלפנינו עובר דבר ה'.

עמידה מפני הספר

כשמוליכים את ספר התורה ממקום למקום, חייבים העם לעמוד מפניו, מפני שכבודו של ספר תורה גדול מכבוד תלמיד חכם. העמידה היא מרגע שרואים אותו ועד שמגיע למקומו או עד שמתכסה מן העין. מי שיושב בשעה שספר תורה עובר לפניו פוגם בכבוד התורה.

• עומדים בהוצאת הספר מן ההיכל ובהובלתו אל הבימה.
• עומדים גם בהחזרתו עד שמכניסים אותו להיכל.
• נהגו שלא להפנות אחוריים אל הספר העובר.

נשיקה וליווי

נהגו לנשק את ספר התורה או את מעילו דרך חיבה כשהוא עובר, ויש הנוגעים בו בידם או בטליתם ומנשקים את הטלית. אין בכך חובה גמורה אלא מנהג חיבה וכבוד, ועיקרו לעורר את הלב לאהבת התורה. הליווי של הספר אל הבימה ובחזרה הוא אף הוא מנהג של כבוד.

• נשיקת המעיל מבטאת חיבה, ואין דוחקים להגיע אל הספר בכוח.
• נהגו שהחזן או המוליך הולך לאט כדי לאפשר לקהל לחלוק כבוד.
• אין נוגעים בקלף עצמו בידיים אלא במעיל או בכיסוי.

פתיחת ההיכל וההקפה

בפתיחת ההיכל נהגו לומר פסוקים מיוחדים, וכשמוציאים את הספר אומר החזן "שמע ישראל" וכדומה כמנהג העדה. במקומות רבים נוהגים להקיף את הבימה עם הספר קודם הקריאה, וההקפה היא מנהג כבוד שמאפשר לכל הקהל לראות את הספר ולחלוק לו כבוד מקרוב.

הבדלי מנהגים בין העדות

יש הבדלים בנוסח הפסוקים שאומרים בהוצאה ובהחזרה בין נוסח אשכנז לנוסח ספרד ועדות המזרח. כמו כן יש שינויים במנהגי ההקפה ובשירה הנלווית. כל קהילה נוהגת כמנהגה, והכלל המאחד הוא הגדלת כבוד התורה ושיתוף כל הקהל בו.

פרטי הדינים בעמידה, בנשיקה ובהולכה תלויים לעתים במצב המקום ובמנהג, ולכן ראוי לברר את מנהג בית הכנסת והכרעת רבניו.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.