הדלקת נרות שבת

הדלקת נרות שבת היא מן המצוות היקרות שנמסרו לנשות ישראל, ועניינה כבוד השבת ושלום הבית. אמרו חכמים שבזכות נר שבת זוכים לבנים תלמידי חכמים, שנאמר ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״ (שבת כג, ב) — על ידי נר של מצווה באה אורה של תורה. הדלקת הנר אינה רק תאורה, אלא הכרזה על כניסת קדושת השבת אל הבית, והמשכת אור רוחני שממנו ניזונים כל בני הבית לאורך היום הקדוש. במאמר זה נבאר את הלכות הדלקת הנרות, זמנה, ברכתה ומנהגיה.

עניין המצווה וטעמיה

שני טעמים עיקריים לנר שבת: כבוד שבת — שיהיה הבית מואר ומכובד, שאין כבוד בלא אור; ושלום בית ועונג שבת — שלא ייכשל אדם בחושך ולא יאכל בעלטה (שבת כה, ב). חכמים הפליגו בחשיבותה, ואף עני המחזר על הפתחים מוכר כסותו או שואל על הפתחים כדי לקנות נר שבת. אמרו שאשה מתה בשעת לידתה על שלוש עבירות, ובהן שאינה זהירה בהדלקת הנר, ללמד על חומרתה וזכותה כאחד.

זמן ההדלקה

• מדליקים קודם שקיעת החמה, בזמן שקבעו לפי מנהג המקום — לרוב כ־18 עד 40 דקות קודם השקיעה.
• אין להדליק אחר השקיעה, שהמדליק אז מחלל שבת בהדלקתו ואינו מקיים מצווה כלל.
• מי שאיחרה מעבר לשקיעה — לא תדליק כלל, ותסמוך על נר אחר שהודלק בהיתר, שלא תבוא לידי חילול שבת.
• נכון להקדים ולא לאחר, ולהוסיף מחול על הקודש; המקדימה יכולה להדליק אף מ׳פלג המנחה׳ ואילך אם מקבלת עליה שבת.

הברכה וקבלת שבת

• מברכות ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת״.
• מנהג רוב הנשים להדליק תחילה ואחר כך לברך, מפני שהברכה אצל האשה היא קבלת השבת, ואם תברך תחילה שוב לא תוכל להדליק. לכן מדליקות, מכסות העיניים בידיהן, מברכות, ומגלות ורואות את הנרות (רמ״א או״ח רסג, ה).
• לפי המנהג הרווח, האישה מקבלת עליה שבת בהדלקתה, ושוב אין לה לעשות מלאכה.

מספר הנרות

• עיקר הדין — נר אחד; ונהגו להדליק שניים כנגד ״זָכוֹר״ ו״שָׁמוֹר״ שנאמרו בדיבור אחד.
• יש נשים שנהגו להוסיף נר כנגד כל אחד מילדיהן, ומנהג טוב הוא, ואין פוחתות ממנין נרותיהן.
• יש להשתדל שהנרות יהיו במקום שנהנים מאורם — בחדר האוכל או במקום הסעודה, ולא רק לשם מנהג בעלמא.

מי חייב בהדלקה

• עיקר החיוב על נשות הבית, והאישה קודמת להדליק בביתה, שהיא עקרת הבית.
• איש הדר לבדו, או שאין עמו אישה, או שאשתו נעדרת — חייב להדליק בעצמו ובברכה.
• אורח בבית מלון או בפנימייה — ידליק במקומו; ואם משתתף בהוצאות הבית ואוכל שם, יכול לצאת בהדלקת בעל הבית לפי הכללים.
• בחורה הגרה לבד או בפנימייה — מדליקה ומברכת בעצמה.

מקום ההדלקה וסוג הנר

• מדליקים במקום הסעודה או במקום שנהנים מן האור, ולא במקום שהרוח מכבה.
• נהגו להדר בשמן זית זך או בנרות שעווה טובים, ובפמוטים נאים לכבוד שבת.
• הנרות צריכים לדלוק לפחות עד לאחר הסעודה, שאם כבו קודם לא נהנו מהם.

קבלת השבת והדלקה בשעת הדחק

עם ההדלקה מקבלת האישה על עצמה את השבת לפי רוב המנהג, ולכן תסיים קודם כל מלאכה — תכין הכול, ורק אז תדליק ותברך. הנוסעת אחר ההדלקה, או הצריכה לכבות אור, תתנה בפירוש קודם שאינה מקבלת שבת בהדלקה זו, ותסמוך על שיטות הפוסקים המקילים בכך. במקום שאי אפשר להדליק נר של ממש (כבית חולים או טיסה), יש שסומכים על נר חשמלי ומברכים עליו לפי כמה פוסקים, ובמקום אחר עדיף שלא לברך; ובכל אופן ראוי להתייעץ עם מורה הוראה מראש.

הנהגות ומנהגי הנשים

• נהגו נשים להתפלל אחר ההדלקה, בעת שעיניהן מכוסות, על בניהן שיאירו בתורה וביראה, ועל בריאות בני הבית ופרנסתם, שהיא עת רצון.
• יש נותנות פרוטה לצדקה קודם ההדלקה, להוסיף זכות למצווה.
• מכינות את הנרות, הגפרורים והפמוטים מבעוד יום, שלא תבואנה לידי מלאכה משחשכה.

דינים מצויים בהדלקה

• אין מברכים ׳שהחיינו׳ על נר שבת, שאין בהדלקתו חידוש כבשאר מצוות הזמן.
• המדליקה בחדר שאין נהנים מאורו — נכון שתדליק לפחות נר אחד במקום שאוכלים או שוהים, שתהיה הנאה של ממש מן האור.
• שכחה להדליק שבת אחת — נהגו שתוסיף נר אחד לכל ימיה מכאן ואילך, זכר לזהירות היתירה שקיבלה על עצמה.
• נר שכבה בשבת — אין להדליקו מחדש, ואם צריך אור נהנית מנר אחר שדולק בהיתר.

למעשה

ראוי להכין את הנרות והפמוטים מבעוד יום, להדליק קודם השקיעה בזמן שקבע לוח הזמנים המקומי, לברך אחר ההדלקה בכיסוי עיניים, ולהתפלל על הבית. מי שנוסעת או מתארחת תברר מראש היכן ומתי תדליק כדין, ותתנה אם אינה מקבלת שבת.

סיכום

נר שבת מכניס אור, כבוד ושלום אל הבית עם כניסת היום הקדוש. הקפדה על זמן ההדלקה קודם השקיעה, על הברכה וקבלת השבת, ועל מקום הנרות, מקיימת את המצווה בהידור ומביאה ברכה לבית ולדורותיו — בנים תלמידי חכמים המאירים באור התורה.