הגבהה וגלילה: כבוד התורה בהרמת הספר ובקשירתו

לאחר סיום קריאת התורה מגביהים את הספר ומראים את הכתב לציבור, ולאחר מכן גוללים אותו וקושרים אותו. שני תפקידים אלו — הגבהה וגלילה — נחשבים לכבוד גדול, וחכמים אף אמרו דברים בשבחו של המגביה. אין אלו מעשים טכניים בעלמא, אלא חלק ממצוות כבוד התורה, ויש בהם דינים ומנהגים שראוי לדעת.

מעמד ההגבהה

בעת ההגבהה מגביהים את ספר התורה ופותחים אותו כדי שיראו הציבור את הכתב. נהוג שהציבור עומד, מסתכל בכתב ואומר "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל על פי ה' ביד משה". יש שנוהגים להצביע באצבע כלפי הספר בעת אמירה זו, ויש בכך מנהגים שונים. ראוי להתבונן ממש באותיות, שחכמים אמרו שמי שרואה את הכתב בעת ההגבהה זוכה לאור גדול.

ההבדל בין מנהג אשכנז לספרד

יש הבדל מרכזי בסדר ההגבהה בין העדות:

• במנהג אשכנז נהוג להגביה את הספר לאחר גמר הקריאה ולפני ההפטרה, כלומר ההגבהה היא בסוף.
• במנהג הספרדים והעדות המזרחיות נהוג להגביה את הספר קודם הקריאה, מיד לאחר פתיחת הספר, ולהראותו לציבור בתחילה.

שני המנהגים מבוססים ומקובלים, וכל אחד ינהג כמנהג קהילתו ואבותיו. עצם ההגבהה והראיית הכתב היא משותפת לכל העדות, וההבדל הוא בעיתוי בלבד.

הזהירות בהגבהה

על המגביה לנהוג בזהירות רבה, שכן יש בכך אחריות גדולה. ראוי שיהיה המגביה אדם בריא ובעל כוח, שלא ייכשל חס ושלום בנפילת הספר. נהוג לפתוח את הספר לרוחב של שלושה עמודי כתב לפחות, ולהגביהו ולהסתובב עם הספר לכל הצדדים כדי שכל הציבור יראה. אדם שאינו בטוח בכוחו לא יקבל על עצמו הגבהה, שאין זה כבוד התורה אם יתקשה בכך.

הגלילה וקשירת הספר

לאחר ההגבהה (או בסדר המתאים למנהג) יושב המגביה, והגולל מגלגל את הספר. יש להקפיד שתפר היריעות יהיה באמצע בין שני העמודים, כדי שאם תיגרם קריעה לא תיקרע יריעת הכתב עצמה אלא התפר. לאחר הגלילה קושרים את הספר בחגורתו ומלבישים אותו במעיל ובכתר ובשאר תכשיטיו לפי מנהג הקהילה. גם הגלילה נחשבת כבוד, ובמקומות רבים נהגו לתת כיבוד זה לאדם נכבד.

סיכום מעשי

הגבהה וגלילה הם חלק בלתי נפרד מכבוד התורה בעת הקריאה, ויש לקיימם במתינות, בזהירות ובכבוד. נתבונן בכתב בעת ההגבהה, נדקדק בסדר הגלילה והקשירה, וננהג כמנהג קהילתנו בעיתוי ההגבהה. בכל ספק לגבי המנהגים המקובלים במקום או לגבי דרך הזהירות הראויה, למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.