דיני היחיד בצומות — מי חייב ומי פטור

שלושת הצומות הקלים — שבעה עשר בתמוז, צום גדליה ועשרה בטבת — וכן תענית אסתר, חיובם על כל אדם בריא מישראל. אולם חכמים לא החמירו בצומות הקלים כתשעה באב, ולכן הקלו בהם לבעלי חולשה וצורך. חשוב להבחין בין יחיד שאין עליו חיוב לבין בריא המנסה להיפטר בלא טעם הלכתי, שכן הצום הוא חובת הציבור והיחיד.

מי חייב להתענות

כל איש ואישה בריאים חייבים בצומות הקלים מגיל מצוות. קטנים פטורים לגמרי, ואין מחנכים אותם להתענות צום שלם בצומות אלו, אך נהגו למנוע מהם מאכלי תענוג ולחנכם להבין את עניין היום ככל שהם גדלים. אדם בריא אינו רשאי לפטור עצמו בטענת חולשה רגילה, אלא רק כשיש חולי ממש או צורך מוכר.

הפטורים מן הצום

• חולה — אף שאין בו סכנה, פטור מן הצום בצומות הקלים, ואינו צריך להשלים.
• זקן תשוש — שהצום מזיק לבריאותו, רשאי שלא להתענות.
• יולדת — בתוך שלושים יום ללידתה פטורה.
• בעל ברית, סנדק ומוהל — יש בהם פנים להקל ביום שמחתם, ויש שאמרו שישלימו את הצום למחרת, ויש מקילים, וזה תלוי בפרטים.

המצטער והחלוש

מי שאינו חולה ממש אך מצטער הרבה, אינו רשאי לפטור עצמו לכתחילה, אך אם הצער גובר ויש חשש לבריאותו, יש לשאול רב. בדורות האחרונים כתבו פוסקים שירדה חולשת הדורות, ולכן יש להקל יותר לבעלי חולשה אמיתית, ובפרט בצומות שאינם תשעה באב. עם זאת, אין להפוך כל אי נוחות לפטור.

מי שאינו מתענה — כיצד ינהג

מי שפטור מן הצום אינו צריך להשלימו ביום אחר, אך ראוי שלא יאכל מאכלי תענוג ושתייה לשם הנאה, אלא רק כדי קיום בריאותו וצרכו. נהגו רבים לתת את דמי המאכל לצדקה, ולנהוג ביום זה מעט אבלות בליבם אף שאוכלים. ראוי גם להשתתף בתפילות היום ובסליחות אף שאינו צם.

שאלת הבריאות קודמת

חז"ל לימדונו ש'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', ושמירת הבריאות חיוב גמור. לפיכך מי שיש לו חשש בריאותי אמיתי אינו רק רשאי אלא לעיתים חייב שלא להתענות. אדם המתלבט אם הוא בכלל הפטורים, יברר את מצבו עם רופא וישאל רב. ההבדלים בין מנהגי העדות בפרטי הפטורים, כגון בדין בעל ברית, מחייבים בירור פרטני לפי מסורת כל אחד.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.