גניזת ספרי קודש וכתבי הקודש שבלו

כתבי הקודש שבלו ואינם ראויים עוד לשימוש אינם נזרקים כשאר חפצים, אלא טעונים גניזה. הגניזה היא הטמנה בכבוד, מתוך הכרה שדברים שהיו בהם שמות קדושים ודברי תורה אינם פוקעים מכבודם גם כשנתבלו. דין זה הוא מיסודות הכבוד לכתבי הקודש.

מה טעון גניזה

ספר תורה שנפסל ואי אפשר לתקנו, וכן תפילין ומזוזות שנפסלו, טעונים גניזה. כך גם ספרי קודש שבלו, וכן דפים שכתובים בהם דברי תורה או שמות קדושים. אף פתקים וניירות שנכתב בהם שם משמות הקדושים טעונים גניזה ואסור להשליכם.

• ספר תורה, תפילין ומזוזות פסולים — נגנזים.
• ספרי קודש שבלו ודפי לימוד שאינם ראויים — נגנזים.
• שמות קדושים שנכתבו על כל דבר — אסור להשליך ויש לגונזם.

אופן הגניזה

נהגו לגנוז את כתבי הקודש בכלי, וטומנים אותם בקרקע במקום שלא יבואו לידי ביזיון. בקהילות רבות נהגו לגנוז סמוך לקבר תלמיד חכם, מתוך כבוד. במקומות רבים יש בית גניזה מסודר שאליו אוספים את כל כתבי הקודש שבלו, ואין צורך שכל אדם יגנוז בעצמו אלא מוסר למקום הגניזה.

• טומנים בכלי כדי לשמור על כבוד הכתבים.
• נהגו לגנוז סמוך לקברי צדיקים במקומות מסוימים.
• אין מערבים בגניזה דברי חול.

ספר תורה שנפסל

ספר תורה שנפסל ואין אפשרות לתקנו, נוהגים בו דיני גניזה מיוחדים. כל זמן שלא נגנז, עדיין יש לנהוג בו כבוד, ואין מבזים אותו אף שאינו כשר. הטיפול בספר תורה כזה צריך להיעשות בהוראת רב, מפני שיש בו פרטים שאינם דומים לגניזת ספר נדפס.

זהירות יומיומית

בימינו, שדברי תורה מודפסים על דפים רבים ובעלוני שבת ובחוברות, ראוי להקפיד שלא להשליך דפים שכתובים בהם דברי תורה לאשפה, אלא לאסוף אותם לגניזה. אף שיש בזה דיונים בין הפוסקים בנוגע לסוגי הדפוס השונים, ההידור והזהירות מבטאים את כבוד התורה.

דיני הגניזה מסועפים, ויש בהם הבדלים בין סוגי הכתבים והדפוסים, ולכן בכל מקרה של ספק יש לברר.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.