ברכות ברית המילה: סדר הברכות של המוהל ושל אבי הבן

בסדר ברית המילה נאמרות כמה ברכות קבועות, ולכל אחת מהן מקום מדויק ובעל קבוע. הכרת סדר הברכות חשובה הן למוהל הן לאבי הבן והן למשתתפים, כדי שהברית תיערך כתיקונה ובכבוד הראוי למצווה.

ברכת המילה — "על המילה"

קודם המילה מברך המוהל "אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה". ברכה זו היא ברכת המצווה, ונאמרת סמוך למעשה המילה, כדין כל הברכות שמברכים עליהן עובר לעשייתן, סמוך ככל האפשר למעשה המצווה.

ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו"

מיד לאחר המילה מברך אבי הבן: "אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". ברכה זו מוטלת על האב, שעליו מוטלת מצוות מילת בנו. אם אין האב יודע לברך או אינו נוכח, מברך אותה מי שהאב מינה למול את בנו, שכן הוא בא במקומו. נהגו הציבור לענות אחר ברכה זו: "כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים".

• ברכת "על המילה" — מברכה המוהל.
• ברכת "להכניסו" — מברכה האב, ובהיעדרו מי שבא במקומו.
• הציבור עונה אחר ברכת האב את נוסח "כשם שנכנס".

ברכת "אשר קידש ידיד מבטן"

לאחר המילה נוטלים כוס יין, ומברכים עליה ברכה ארוכה הפותחת בברכת "בורא פרי הגפן" וממשיכה ב"אשר קידש ידיד מבטן", שבה מתפללים על שלום התינוק ועל קיומו, ובה ניתן לרך הנימול את שמו בישראל. ברכה זו מברך אותה אחד המכובדים, ולעיתים המוהל עצמו, לפי המנהג ולפי כבוד המעמד.

נתינת השם

נתינת השם נעשית בתוך ברכת "אשר קידש ידיד מבטן", בעת אמירת "קיים את הילד הזה לאביו ולאמו ויקרא שמו בישראל פלוני בן פלוני". מנהג ישראל לתת לבן את שמו בשעת הברית, ויש בכך עניין גדול. בקהילות שונות נהגו לתת מעט מן היין לתינוק כדי שיטעם, וכל קהילה לפי מנהגה.

הבדלי מנהגים בנוסח ובסדר

יש הבדלים בין נוסחי הקהילות בפרטי הברכות והתפילות הנלוות:

• בנוסח אשכנז וספרד יש שינויי לשון בתפילות הנלוות לברית, כגון בנוסח "זה הקטן גדול יהיה".
• במנהגי הספרדים ועדות המזרח נוהגים להוסיף פיוטים ובקשות, ולעיתים אמירת פסוקים מיוחדים, ויש בזה שינוי בין הקהילות.
• סדר העמדת הכיסא של אליהו הנביא והמברך נהוג בכל הקהילות, אך פרטי הנוסח משתנים.

אין בהבדלים אלו עיכוב בעיקר המצווה, אך ראוי לכל אדם לנהוג כמנהג אבותיו וכמנהג קהילתו, ולא לערב בין הנוסחים.

הקפדה על כבוד הברכות

הברכות אינן עניין טכני בלבד, אלא עיקר גדול בקיום המצווה ובהכנסת הבן בבריתו של אברהם אבינו. ראוי שייאמרו בכוונה, בקול, ובנחת, ושכל הקהל יהיה דרוך לענות אמן. כאשר אבי הבן אינו בקי, נכון שיתכונן מראש עם המוהל, או שימנה אדם ראוי לברך במקומו, וכל זה כדי שלא תיפגם הברכה ולא ייגרם ספק ברכות.

למעשה יש להתייעץ עם רב מוסמך.