ביקור חולים

ביקור חולים היא אחת המצוות הנעלות שבין אדם לחברו. אמרו חז״ל שהיא מן הדברים ש״אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא״ (שבת קכז ע״א; משנה פאה פ״א מ״א). הקב״ה בכבודו ביקר את אברהם אבינו ביום השלישי למילתו (בבא מציעא פו ע״ב; בראשית יח, א), ומכאן שמצווה עלינו ללכת בדרכיו ולבקר חולים. מצווה זו איננה מנהג של חסידות בלבד, אלא חובה גמורה שיש בה גם קיום גשמי וגם קיום רוחני — דאגה לגוף החולה וכן בקשת רחמים על נפשו.

מקור המצווה ומעלתה

הרמב״ם (הל׳ אבל פי״ד ה״א) מונה ביקור חולים בכלל מצוות ״ואהבת לרעך כמוך״ (ויקרא יט, יח) ובכלל ״והלכת בדרכיו״ (דברים כח, ט) — מה הוא מבקר חולים אף אתה בקר חולים, מה הוא מנחם אבלים אף אתה. אמרו חז״ל שהמבקר את החולה נוטל אחד מששים מחוליו (נדרים לט ע״ב; שו״ע יו״ד סימן שלה סעיף ז), וכל המבקר את החולה גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר כאילו שופך דמים (נדרים מ ע״א). הפליגו חז״ל עוד ואמרו שהשכינה שורה למעלה ממיטתו של חולה, ולכן נוהגים בו כבוד וקדושה יתרים.

עיקרי ההלכה

• מטרת הביקור: לעיין בצרכי החולה, לסייע לו בכל הנצרך, ולבקש עליו רחמים (שו״ע יו״ד שלה, ד; רמב״ם שם).
• אין קרוב ורחוק: אף הגדול מבקר את הקטן, וראוי לבקר כמה פעמים ביום, ובלבד שלא יטריח את החולה יתר על המידה (שו״ע שלה, ב).
• ישיבה נכונה: אין יושבים על מיטת החולה ולא במקום גבוה ממנו, לפי שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה (שו״ע שלה, ג; נדרים מ ע״א).
• עיתוי הביקור: אין מבקרים בשלוש שעות ראשונות של היום, שאז החולה נראה מרווח ולא יבקש עליו רחמים, ולא בשלוש אחרונות של היום, שאז מצטער ומתייאשים ממנו (שו״ע שלה, ד; משנ״ב).
• מי מקדימים: אין מבקרים חולי מעיים, חולי העין וחולי הראש כשהדיבור והנוכחות מזיקים להם, אך דואגים לצרכיהם מבחוץ (שו״ע שלה, ח).

התפילה על החולה

עיקר גדול בביקור חולים הוא לבקש עליו רחמים. אמרו חז״ל וכתב הרמב״ם ששכל המבקר ואינו מבקש עליו רחמים לא קיים את המצווה כראוי (רמב״ם הל׳ אבל פי״ד ה״ו; שו״ע שלה, ד). כשמתפללים בפני החולה אפשר להתפלל בכל לשון, שהשכינה עמו; וכשמתפללים שלא בפניו — יתפלל בלשון הקודש (שו״ע שם). נהגו לכלול את שם החולה בתוך כלל חולי ישראל ולומר ״בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל״, שתפילה על היחיד בתוך הרבים מתקבלת יותר. יש שנהגו להזכיר שם החולה על שם אמו.

הרגישות שבמצווה

• לחזק ולעודד: להביא לחולה דברי תקווה ואמונה, ולא לייאשו או לדבר עמו קשות.
• לא להכביד: לקצר את הביקור כשהחולה עייף או סובל, ולהתחשב במצבו ובכוחותיו.
• לסייע בפועל: לדאוג לצרכיו הגשמיים — אוכל, תרופות, ליווי לרופא, וסידור ענייני הבית.
• לשמור על כבודו: להימנע מלהביט בו במבט של רחמנות מכבידה, ולשמר את תחושת כבודו העצמי.

מעלת הזריזות

ראוי להזדרז בקיום המצווה מיד כשנודע על חולה, שהרי החולה זקוק לחיזוק ולתפילה בכל רגע. חז״ל דרשו שאברהם רץ לקראת שלושת האורחים אף בעודו חולה ממילתו, וקל וחומר שיש לרוץ לקיים חסד עם הזולת. הזריזות בביקור היא ביטוי מובהק לאהבת ישראל אמיתית ולהכרה שצער חברי הוא צערי.

מבקרים גם עשירים וגם עניים

הדגישו חז״ל שאין ביקור חולים תלוי במעמד או בקרבה בלבד. כתב הרמב״ם (הל׳ אבל פי״ד ה״ד) שמבקרים חולי עכו״ם עם חולי ישראל מפני דרכי שלום, וקל וחומר שמבקרים כל יהודי, עשיר ועני, מכובד ופשוט. הראב״ד והטור מוסיפים שאין קצבה למצווה — כל המרבה לבקר, ובלבד שלא יטריח, הרי זה משובח, שכל ביקור מוסיף חיזוק ותקווה בלב החולה. ובן גילו — מי שנולד באותו מזל — נוטל אחד מששים מחוליו, ולכן ראוי לו לבקר אף שלא יבריא לגמרי בכך.

למעשה בחיינו

ביקור חולים אינו רק ביקור פורמלי אלא נתינת חום, תקווה ותפילה. בימינו אפשר לקיים חלק מן המצווה גם בטלפון או בהתעניינות מרחוק, ובפרט כשהביקור עלול להזיק לחולה או להדביק אחרים, אך אין זה כביקור ממש שיש בו נוכחות וסיוע. כדאי לתאם מראש את שעת הביקור עם בני המשפחה, להביא דבר מה מועיל, ולהתמקד בחולה ולא בעצמנו. יש להיזהר לא להלאות את החולה בשיחות ארוכות ובעצות רפואיות שלא נתבקשו, אלא להיות נוכח, קשוב ומחזק. גם ביקור קצר, כשהוא נעשה בלב שלם ומלווה בתפילה כנה, מקיים מצווה גדולה ומאיר את יומו של הסובל.

סיכום

ביקור חולים היא מצווה שהקב״ה עצמו קיים, וחז״ל הפליגו מאוד בשכרה. עיקריה: לדאוג לצרכי החולה, לשבת בענווה מתחת למקום ראשו, לעודד ולחזק, ובעיקר לבקש עליו רחמים בתוך כלל חולי ישראל. מי שמקיים אותה כראוי — נוטל חלק מצער חברו, גורם לו חיים, ואוכל מפירותיה בעולם הזה בעוד הקרן קיימת לו לעולם הבא.