בין אדם לחברו — התשובה שאין יום הכיפורים מכפר עליה

אחת ההלכות המפורסמות והמשמעותיות ביותר של יום הכיפורים נוגעת דווקא ליחסים שבין בני האדם. המשנה במסכת יומא קובעת באופן חד וברור: עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. בקביעה זו טמון יסוד עמוק בתפיסת התשובה והכפרה.

שני סוגי עבירות

חכמינו חילקו את העבירות לשני סוגים. עבירות שבין אדם למקום הן אלה שבהן פגע האדם ביחסו אל הבורא — חילול שבת, אכילת איסור, ביטול מצווה וכדומה. על אלה, התשובה והתפילה של יום הכיפורים מכפרות, שכן הפגיעה הייתה בין האדם לבוראו, והבורא הוא רחום וחנון המוחל וסולח. אך עבירות שבין אדם לחברו — גזל, אונאת דברים, לשון הרע, הלבנת פנים, פגיעה בכבוד הזולת — אלה אינן מתכפרות בעבודת היום בלבד.

הטעם לכך הגיוני ועמוק כאחד: כאשר אדם פגע בחברו, נוצר חוב כלפי אותו אדם, ולא רק כלפי שמים. הקב"ה אינו מוחל על עוול שנעשה לזולת כל עוד הזולת עצמו לא נתרצה. אין זה מן הצדק שהפוגע יזכה לכפרה בעוד הנפגע ממשיך לסבול מן הפגיעה. לכן מתנה ההלכה את הכפרה בריצוי הנפגע.

חובת הפיוס

מכאן נובעת חובה מעשית חשובה: לפני יום הכיפורים על האדם לפייס את כל מי שפגע בו. אין די בחרטה פנימית ובבקשת מחילה מן הבורא — יש לפנות אל הנפגע עצמו, להודות בפגיעה, ולבקש את מחילתו. הרמב"ם מבאר שעל האדם לפייס את חברו ולבקש ממנו מחילה, ואם לא נתרצה בפעם הראשונה, יחזור ויבקש פעם שנייה ושלישית, ויביא עמו אנשים שיפייסוהו.

הפיוס האמיתי דורש ענווה. קשה לאדם להודות בפני זולתו שטעה ושפגע, וקל יותר להתעלם ולקוות שהעניין יישכח. אך התשובה השלמה מחייבת לעמוד מול הנפגע פנים אל פנים. דווקא הקושי הזה הוא חלק מן התיקון, שכן הוא מצריך את האדם לשבור את גאוותו ולתקן את מה שעיוות.

חובת המוחל

ההלכה אינה פונה רק אל הפוגע אלא גם אל הנפגע. כאשר הפוגע בא לבקש מחילה בלב שלם, מצווה על הנפגע למחול ולא להתאכזר. חז"ל ראו במידת הנקמנות ובסירוב למחול מידה גרועה, ולימדו שהמעביר על מידותיו ומוחל לחבריו, מעבירים לו על כל פשעיו. מי שמוחל לזולתו, מעורר בכך את מידת הרחמים, וזוכה שהקב"ה ינהג עמו במידה דומה.

יש בכך הדדיות נפלאה: כשם שאנו מבקשים מן הבורא שימחל לנו, כך עלינו למחול לזולתנו. אדם המבקש רחמים לעצמו אך אינו מוכן לרחם על אחרים, סותר את בקשתו שלו. לכן ראו חכמים בנכונות למחול חלק בלתי נפרד מן ההכנה לימים הנוראים.

תיקון מערכת היחסים

מעבר להלכה הפרטית, יש כאן מסר רחב על מקום היחסים שבין אדם לחברו ביהדות. התורה אינה מסתפקת בעבודת ה' שבין האדם לבוראו, אלא רואה ביחס הראוי אל הזולת חלק מרכזי בעבודה הרוחנית. אדם המדקדק במצוות שבין אדם למקום אך מזלזל בכבוד חבריו, חסר את אחד מעמודי היסוד של היהדות.

הימים הנוראים הם אפוא הזדמנות לתקן לא רק את היחס אל הבורא, אלא גם את היחסים בתוך המשפחה, בין שכנים, בין חברים ובין שותפים. אדם המגיע אל יום הכיפורים לאחר שפייס את כל מי שפגע בו ומחל לכל מי שפגע בו, מגיע אל היום הקדוש בלב נקי ושלם, ראוי לכפרה אמיתית ולשנה טובה.