
בהעלתך את הנרות — לא להדליק אלא להעלות, עד שתהא השלהבת עולה מאליה.
הפרשה פותחת בציווי לאהרן: "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת" (במדבר ח, ב). חז"ל דקדקו: לא נאמר "בהדליקך" אלא "בהעלותך" — שיהא מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. כאן רמז עמוק בחינוך ובהשפעה: תפקיד המחנך אינו להדליק ולעזוב, אלא ללוות עד שהאש בוערת בכוחות עצמה. המטרה היא תלמיד שיודע להאיר לבדו.
בסוף הפרשה מעידה התורה: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר יב, ג). דווקא הגדול בנביאים הוא הענו שבאדם. הענווה האמיתית אינה הקטנה כוזבת של הערך, אלא הכרה שכל הכוחות מתנה הם, ועל כן אין מקום לגאווה.
וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (במדבר יב, ג)
כשנענשה מרים בצרעת, מתפלל משה עליה תפילה קצרה ונרגשת: "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" (במדבר יב, יג). חמש מילים בלבד. חז"ל למדו שלעיתים התפילה הקצרה ביותר היא העזה ביותר. וכן שמשה לא נטר טינה לאחותו שדיברה בו, אלא התפלל עליה בכל ליבו. גדולת הנפש ניכרת ברגע הקושי.
הספורנו מבאר שמשה לא הִרבה דברים כדי שלא ייראה כמתרברב בכך שתפילתו נשמעת. הענו אינו עושה ראווה אף מטוב ליבו; הוא נותן בצנעה, מתפלל בקיצור, ומסתתר מאחורי מעשיו הטובים.
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבועסיכום פרשת קרח עם מקורות: "כי כל העדה כלם קדשים", ניסיון הקטורת, "ותפתח הארץ את פיה", בני קרח שעשו תשובה, "ולא יהיה כקרח וכעדתו", המטה שפרח ועשרים וארבע מתנות כהונה.
מערכת להתענג · 07.10.26 · 9 ד׳
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק