
מדוע 'בהעלותך' ולא 'בהדליקך' — ומה מבקש הכהן מן השלהבת.
"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת". לשון מוזרה. היה ראוי לומר "בהדליקך את הנרות". מדוע נקטה התורה לשון "בהעלותך" — לשון של עלייה?
פירש רש"י: על שם שהלהב עולה, כתוב לשון עלייה — שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. אין די בהצמדת האש לנר; על הכהן להמשיך ולהאחיז את השלהבת עד שתבער בכוחות עצמה, בלא סיוע.
בכך נרמז סוד החינוך כולו. תכלית המחנך אינה ליצור תלות, אלא לעורר עצמאות. כשם שעל הכהן להמשיך ולהדליק "עד שתהא שלהבת עולה מאליה", כך על המורה, ההורה, המדריך — לתת בתלמידו אש, ולא להרפות עד שאותה אש בוערת מתוכו, בכוחותיו שלו.
"אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת".
שבעת הנרות מאירים "אל מול" — פונים אל הנר האמצעי. דרשו חכמינו שהדבר בא להוכיח שאין הקדוש ברוך הוא צריך לאורה. וכי לאורנו הוא צריך? אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. הנרות אינם מאירים לה' — הם מעידים עליו.
נאמר במשלי: "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם". כל נשמה היא נר, ותפקיד החינוך והעבודה הרוחנית הוא "בהעלותך" — להעלות את הנר עד שיאיר מאליו. אדם שזכה לרב, להורה או לחבר שהדליק בו את האש — אך עליו, בסופו של דבר, לבעור בכוחות עצמו.
זו בקשת הפרשה מכל אחד מאיתנו: אל תהיה תלוי לנצח באש של אחרים. קח את הניצוץ שהדליקו בך, ולַבֵּה אותו, עד שתהא שלהבתך עולה מאליה — מאירה לך ולסביבתך, ומעידה כנר תמיד על האור שבתוכך.
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבוע
פרשת שבועסיכום פרשת קרח עם מקורות: "כי כל העדה כלם קדשים", ניסיון הקטורת, "ותפתח הארץ את פיה", בני קרח שעשו תשובה, "ולא יהיה כקרח וכעדתו", המטה שפרח ועשרים וארבע מתנות כהונה.
מערכת להתענג · 07.10.26 · 9 ד׳
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק
מבזק